יום אחד בלבד פרק 1 -17
מתחילים
למה אתה מחכה? כן, כן, אתה!
למה את מחכה? את, שקוראת את השורות האלו?
מה עוד צריך לקרות כדי שתקבלי את ההחלטה היחידה שאת יכולה באמת לקבל— זו שתוביל אותך החוצה מן הסכסוך, מן העולם הלא־שפוי, מן הכאב והסבל, מן הנתק, מן הפחד, מן החרדה, מן הבדידות, מכל מה שאת לא באמת רוצה אל עבר כל מה שאי־פעם רצית באמת.
מה עוד צריך לקרות כדי שההחלטה הזו תתקבל — ההחלטה שאומרת: "אני רוצה אחרת"?. כמה זמן עוד צריך לעבור? אילו מחירים עוד תצטרכי לשלם? אילו חובות עוד לא פדית? אילו עוד סיפורים ותירוצים נשמעים לך הגיוניים דיים, כדי להחליט שוב לא להחליט — כלומר, להמשיך לשהות במקום שלעולם לא יהיה הבית, במקום שלעולם לא יהיה בטוח או יספק אותך.
כולנו הלכנו סחור־סחור זמן רב מדי. הגיע העת להפסיק לנדוד במדבר הזה. הקריאה נשמעה וההחלטה התקבלה: כולנו חוזרים הביתה.
מה אם הייתי אומר לך שאת לא מבקשת יותר מדי, אלא מעט מדי?
מה אם הייתי אומר לכם שיש תשובה לכל השאלות שנשאלו אי־פעם, שיש מזור לכל כאב, שיש ריפוי לכל חולי, שיש שלום לכל סכסוך, ושלווה לכל חוסר מנוחה? שכל הדברים החשובים באמת כבר נענו, כבר נרפאו, ועכשיו נותר רק לגלותם מחדש.
אל תניחו את הספר הזה לאלתר; אל תמתינו עוד.
חיכיתם יותר מדי זמן, חיכינו לכם יותר מדי זמן.
היום אנו חוזרים הביתה.
פרק 1 - יום אחד בלבד
אני רוצה להזמין אותך להקדיש יום אחד, יום שבו תיתן לעצמך מתנה גדולה. יום בו תספיק ללמוד בו שיעורים שייקחו שנים ארוכות ללמוד. ביום האחד הזה, תן אמון מלא, התמסר לאמונתך בכוח עליון. התחל מוקדם בבוקר ופעל לפי ההנחיות האלו:
ביום האחד הזה אל תשפוט שום דבר ושום סיטואציה, מתוך ההכרה שזהו לא תפקידך ואינך יודע. היום, לא אשפוט דבר. ביום האחד הזה אל תתכנן תכניות, בכלל. לא מה תעשה עוד שעה, לא איך תגיב בסיטואציות שונות שעולות בדמיונך. זנח את העתיד לגמרי, התייחס אליו, רק ליום אחד, כאילו הוא לא קיים. ביום האחד הזה, אל תנסה להבין את העבר ומה שקרה.
רק ליום אחד הנח לעבר להישאר בעבר ואל תביא אותו ומה שלמדת ממנו להווה או לעתיד. דמה את עצמך כמי שאין לו עבר ואינו מושפע ממנו. ביום האחד הזה אל תרשה למחשבות שלך לנהל אותך, להגיד לך מה אתה צריך לעשות ולאן ללכת. במקום להתמסר למחשבות, הנח לאינטואיציה שלך, לתחושה שבך, להנחות את צעדיך. ביום האחד הזה, אל תראה את עצמך כגוף. רק ליום אחד, הרשה לעצמך להיות משהו שנמצא מעבר לגוף, משהו שהגוף נמצא לחלוטין בנפרד ממנו, משהו שבא לשחק משחק ולהעמיד פנים, ליום אחד בלבד, שהוא פועל דרך הגוף אך אינו מוגבל על ידו. ביום האחד הזה, אל תנסה לנהל דבר. אמור לעצמך: יש משהו גדול ממני שמכווין אותי ותומך בי. אל תנסה לעצב את המציאות או אפילו להשפיע עליה. התמסר כל כולך לרגע הנוכחי, לכל דבר שיעלה היום, בלי לנסות אפילו לחשוב איך זה יראה או עם מה נדרש להתמודד.
ביום האחד הזה, תן אמון מלא שכל מה שבא, בא למענך. זה יום של מתנה עבורך, גם אם אתה לא מבין איך. הכר בכך, רק ליום אחד, שמשהו גדול ממך מנחה אותך, שומר עליך ומביא אליך רק דברים שהם טובים עבורך, גם אין אינך מבין איך כרגע. ביום האחד הזה, אל תרשה לפחד לנהל אותך. רק ליום אחד, אל תתן לו מקום, לא משנה מה עולה, איזו מחשבה, איזה דימוי. אמור לעצמך: יש מישהו ששומר עליי היום, הוא מתמודד עם זה.
יום אחד זה כל מה שנדרש, כדי להגיע לאן שאתה רוצה להגיע.
פרק 2 - מבוא
קשה להמעיט בגודל המשימה שלפניכם ובחשיבותה. אתם, אנשים מכל המינים ומכל הרקעים, קיבלתם בשלב כלשהו החלטה ללמוד מחדש על מי שאתם, ללא הנחות יסוד, ללא מה שסיפרו לכם, ללא מתן ערך להגדרות העולם. יש סיבות רבות המובילות אותנו להגיע לזה, אך בדרך כזו או אחרת, כולנו הרגשנו בתוכנו איזו קריאה להתעורר, קריאה להשתנות, קריאה לצאת למסע לגילוי עצמי.
המשימה שלקחתם על עצמכם היא המשימה הכי גדולה שאדם יכול לקחת על עצמו בעולם הזה, הערך שלה מתעלה מעל לכל מה שיש לעולם להציע, כי המסע יוביל אתכם לגלות ערך הקיים מעל מרחבי הזמן והחלל, ערך שאינו משתנה וטמון בלב ליבו של מי שאתם באמת. הפיתויים שיעמדו בדרככם אדירים, כל אחד ואחת מכם הוא פורץ דרך הלכה למעשה, בעשיית הצעדים שאתם עושים, בהשקעת המשאבים והרצון האדירה שלכם אתם סוללים את השבילים שיאפשרו לאלו שיבואו אחריכם לצעוד בדרך קלה ומוארת יותר, אתם משאירים סימנים, סיפורי דרך, הוראות, כיוונים ושאלות שיאפשרו לגלים הבאים של המתעוררים התמצאות במקומות שהם יגיעו אליהם, כי כבר מישהו היה שם לפני, והשאיר איזה סימון על השביל, איזה סמל על העץ, איזה חץ שאומר - אחי, הייתי פה, חקרתי את המקום היטב, זו הדרך.
כמו בכל מסע גדול שכל אדם עבר, לכל אחד יהיה את השביל שלו והמסלול שלו לעבור, הוא יעזר מאוד באלו שהלכו בדרך דומה לשלו, אך יצטרך להתמודד בעצמו עם ההרים והוואדיות, לחצות מדבריות ויערות סבוכים, להינשא על כנפי הרוח ולחתור בנהרות, לקרוא בכוכבים ולמדוד את כיוונו לפי קרני השמש. כל דרך המובילה הביתה היא טובה, בגלל המקום שהיא מובילה אליו. יש כאלו שיתעכבו זמן רב וירגישו צורך לחזור על צעדיהם שוב ושוב עד שיחליטו להתקדם הלאה, יש כאלו שיחצו במהירות אזורים בהם אחרים יתעכבו זמן רב עד שימצאו את עצמם.
דבר אחד בטוח, ברגע שיצאתם אל הדרך כבר לא תוכלו לחזור אחורה, להיות כפי שהייתם בעבר והגעתכם הביתה היא וודאית.
אחים יקרים, אל תלכו בדד, הדרך קלה יותר כשצועדים בה יחדיו. כולנו הלכנו זמן רב מדי לבד, והבדידות של המסע הייתה לעיתים קשה מנשוא. הביטו ימינה ושמאלה, חפשו אחרים הנמצאים במסע. נכון, לחלקם יש דרך שונה מאוד מכם, כזו המתאימה להם, אך הקריאה שאתם שומעים היא זהה במהותה והערך שאתם מחפשים הוא אותו הדבר בעצמו, גם אם מכנים אותו בשמות שונים. אני ממליץ לחפש באופן פעיל קבוצות עניין ושותפים איתם תוכלו לחלוק מידע, להתייעץ, לסייע ולהיעזר כשדרוש. ההליכה המשותפת אינה רק כלי עזר, היא מטרה בפני עצמה, כי תגלו שמה שביקשתם למצוא הינו דבר משותף, שכולנו חולקים. זכינו לצאת לדרך בעידן שיש בו סכנות רבות לצד הזדמנויות אדירות, אנו נמצאים בתהליך אוניברסלי של התעוררות לטבע גבוה, או עמוק יותר שלנו. התקופה הזו מחייבת חשיפת היבטים חשוכים רבים, חלקם מזעזעים, שהיו מוסתרים זמן רב מדי, לצד זאת, הגישה למידע מעולם לא הייתה גדולה יותר, אנשים רבים יוצאים אל האור ודוברים את המסר המשמח - עידן חדש וטוב מגיע אל האנושות.
הספר הזה נכתב בשביל להוות עבורכם מדריך , על מנת שיהיה לכם ככלי להתמצאות קלה יותר בדרככם. כמו כל דרך ייחודית, הוא אינו מתאים לכולם, אך יש כאלו שיפיקו ממנו תועלת רבה.
שנים ארוכות אני הולך בדרך, אובד לעיתים , מתקדם צעדי ענק בפעמים אחרות, אך יותר מכל, מתמיד. העבודה הפנימית הנדרשת למצוא את מה שאנו מחפשים בתוכנו יכולה להיות מתישה, עלינו לחפור, לחקור, להטיל ספק, לשאול, לנסות שוב ושוב ושוב, להרגיש תקועים חודשים ולהרגיש לעיתים שעברה דקה או שתיים והתקדמנו שנים קדימה.
לאחר שנים בהן ידוע לי שאני צריך לעשות מעשה אך לא היה ברור לי מה ואיך, החל תהליך של מספר החלטות שהובילו אותי תוך פחות מחודש ימים להיות עמוק בתוך כתיבת הספר ולהבין שזה מה שאני עומד לעשות, לא היה לי ברור איך הוא יראה בסופו של דבר, מה יהיה המבנה שלו או אפילו מה בדיוק אני רוצה לכתוב, רק היה ברור לי הנושא הכללי והתחלתי לעבוד, פרק או שניים הפכו לעשרות, דברים התחברו, קלפי העבודה נולדו והחלה להתבהר בשכלי תמונה מנטלית של מה אני עושה ואיך זה יראה בסוף.
כמו לכל תחום עיסוק, גם לעבודה הפנימית יש שפה משלה – מושגים, ביטויים ודרכי התנסחות ייחודיות. השפה בה אשתמש כאן משקפת את דרך החשיבה שלי, ולפעמים עשויה להיראות מאתגרת. אל תיבהלו מהמילים ומהמושגים. אני מזמין אתכם לראותם בעין רעננה ולצאת מתוך נקודת הנחה שאני מתכוון למשהו שונה מהמשמעויות הרגילות של הדבר, תוך כדי הקריאה תיווצר בשכלכם תמונה מנטלית שונה לגבי המושגים השונים, אתם תלמדו מההקשרים למה אני באמת מתכוון.
כל מילה כתובה בספר הגיעה מהתנסות ישירה שלי, הוא נבנה בכוונה בהרבה פרקים קצרים יחסית, חלקם לא יותר מעמוד a4, על מנת להקיף נושאים רבים ולתת לכם שערים ונקודות מבט שיצרו משהו כוללני והוליסטי, תחת הגישה שאני נוקט בה פה - גישה שכלית מתוך מטרה לסייע לנו להבין את השכל טוב יותר, את המנגנונים שיש בו, אלו שמקדמים אותנו בדרכנו ואלו המעכבים אותנו.
האם אנחנו חיים בסרט?
לפני שנים רבות, בשיחה אגבית, שיתפתי מישהו שאני מאמין שאנחנו בעצם חולמים את העולם הזה. בסוף השיחה הוא אמר לי: “בואנה, אתה חי בסרט!” לפחות הייתה לו הענווה להודות שאם אני בסרט, כנראה שגם הוא חי בסרט. בסרט שלי, אני ישות נצחית אהובה שזוכה להגנה, ליווי והדרכה מתמידים. בכל יום אני מעדיף סרט כזה מאשר סרט האימה הפופולרי, שבו אנחנו בני-מוות, הסכנה מרחפת מעל ראשינו, וכל מה שיקר לנו עלול להילקח מאיתנו בכל רגע.
אולם אני מאמין שאנחנו לא חיים ביקום אקראי, ומזמין אתכם לבחון יחד איתי את האפשרות שחיינו מונחים בדרך אוהבת הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
כמה מילים על השפה העברית
הספר נכתב בשפה העברית, שבה דיברו אבותי ואשר שימשה לכתיבת כתבי קודש רבים. אני חש זכות לכתוב ולחשוב בשפה זו, אך יודע שיש לה מגבלות, למשל בהתייחסות לאלוהים כאל “זכר”. בפועל, הבורא אינו זכר או נקבה, וגם לרוח או לתודעה אין מגדר פיזי. ישנם היבטים זכריים ונקביים באנרגיה, ובגוף הפיזי שלי אני גבר – אך אני מכבד ומוקיר את שני ההיבטים הללו כחלק משלמות אחת.
כשתקראו מילים כמו “האלוהים”, “אבינו”, “הבורא” או “המקור” – אינני מתכוון לישות זכרית דווקא, אלא לכוח חסר מגדר או גוף. אם נוח לכם לדמיין את הבורא כזכר או כנקבה, עשו זאת. רק היו ערניים לכך שכל הגדרה מצמצמת את יכולת ההבנה שלנו, וזה בסדר גמור – מספיק שנהיה מודעים לזה.
אני מזמין אתכם להתחיל את המסע. הקדישו לו זמן, עקבו אחר קצב הלב והנשמה שלכם, וזכרו שבסוף הדרך מחכה שלום פנימי שכבר קיים בכם מלכתחילה.
פרק 3 - אנחנו והאלוהים
להורים מביניכם, אם אשאל אתכם עכשיו מה הדבר הכי חשוב עבורכם בעולם, כמה מכם היו עונים לי, מבלי להשתהות יותר מרגע - "הילדים שלי"?
האם זה מוזר להניח שהדבר לא רחוק ממחשבת האלוהים לגביכם? כשהילד שלכם בוכה, או קיבל מכה, כמה מכם מרגישים בפנים כאילו זה קרה לכם? כשהילד שלכם שמח וחיוך תמים ומלא אהבה עולה על פניו, האם שמחה ותחושת אושר לא עולה בכם?
הילדים שלנו הם הדבר הכי חשוב לנו, אנו מוכנים לעשות עבורם הכל. אני רוצה לקחת צעד קדימה:
יש לרבים מאיתנו מערכת יחסים מורכבת עם אבינו, עם הבורא שלנו. רבים מאיתנו רואים אותו בנפרד מאיתנו, רחוק מאיתנו, או אפילו ככזה שהוא לחלוטין אדיש לנו. כשאתם רחוקים מהילדים שלכם, דאגה קבועה מקננת בשכל שלכם. אנו מרגישים את הילדים שלנו; רבים מאיתנו כה מחוברים אליהם, עד כי אנו מרגישים בתוכנו שמשהו לא בסדר, או יודעים בתוכנו שהכל טוב איתם כרגע.
לאלוהים יש מערכת יחסים אישית עם כל אחד ואחת מכם, הוא לא נפרד מכם, נהפוך הוא, הוא נמצא, ממש ברגע זה, בתוככם. מתבונן בכם בעיניים אוהבות. ככל שתחזרו למערכת יחסים אוהבת עמו, שתחזרו הביתה לשלום ולשלווה שהוא הניח שם, כך תהיו מודעים לכך שאתם בטוחים ומוגנים מכל רע ושלנצח, ולא משנה מה תעשו ולא תעשו, הוא יאהב אתכם.
מאחר שהוא נשאר כפי שהיה - רוח, תודעה אינסופית, הוא אינו יכול להלך בעולם החומר, לכן הוא מפעיל אינספור כלים ופועל באמצעות אינספור דרכים להגיע לתודעתכם. הוא שולח שליחים המביאים מסרים אוהבים, הוא לוחש לכם מילים אוהבות שיפייסו אתכם.
אך הוא לא יכול להתנגד לרצונכם או להכריח אתכם להקשיב לו. בעולם שלו אין זמן, הוא לא חווה חוסר סובלנות לחוסר הקשב שלכם. הוא יודע שאתם לא איתו בבית, אך לא יכול להבין את הדברים המוזרים שאתם עושים בתוך החלום שיצרתם.
אחים יקרים שלי, אחיות יקרות, אולי מילים אלו יעזרו לכם להבין למה אני מדבר כפי שאני מדבר, למה אני משתמש במילים האלו כל הזמן - אהבה, שלום, אחדות וכו'. באתי לספר לכם על כך שההורה שלכם אוהב אתכם ושאין שום דבר שאתם יכולים לעשות בשביל לשנות את זה, אז אתם מוזמנים להפסיק לנסות. באתי להגיד לכם שהייתי איתו בבית לרגע אחד, ושיש שם שלום יפהפה ושמחה גדולה, לצד תחושת געגוע עזה עליכם. לא נשארתי שם עימו, נשלחתי להביא אתכם איתי. תמיד הייתם המטרה שלשמה אני פה, לא תמיד אני הבנתי את זה.
רציתי להגיד לכם כמה שאתם יפים, אהובים, ראויים, מושלמים כפי שאתם, לא חסר בכם כלום, גם אם אתם לא מאמינים בזה. כל חיוך וחיבור איתכם הוא אור נוסף הנדלק ברקיע התודעה שלי. הצטרפו אליי למסע חזרה הביתה.
אז יאללה, יוצאים לדרך?
פרק 4 - דוד מאיר
כשעלה בי הרעיון להקדיש את פתיחת הספר שלי לתודות, השם הראשון שעלה בתודעתי הוא של דוד, הילד הקטן והמתוק שלי. דוד, שישן ברגעים אלו בלול לצידי, הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך שהחלטתי לצאת לאור ולכתוב באופן פתוח וכנה על ראייתי את העולם, חוויותי וההתנסות הרוחנית היומיומית שלי. כל מי שמכיר אותי מספיק טוב כבר שמע על חלק מהדברים הללו, אך מעולם לא כתבתי אותם בפומבי. חששתי מפני איך שיראו אותי, חששתי להיתפס כמוזר או משוגע, חששתי מהאור שיש בתוכי, חששתי לרדת על קנקנם של דברים ולהיפתח עוד יותר למציאות הרב ממדית שכולנו חלק בלתי נפרד ממנה.
דוד, שהגיע לעולם בניתוח קיסרי חירום של אשתי כשהיה בתחילת שבוע 25, הביא איתו ברכה אדירה לחיי. האהבה שאני רוכש לו, המוכנות להסיר כל מחסום מפניו ולהתמסר כל כולי לגידולו, לטיפוחו ולטיפול בו, פרצה בתוכי סכרים שלא ידעתי שקיימים. בשלושת החודשים בהם שהינו בטיפול נמרץ בפגייה, החלטתי שלא אתבייש יותר, שלא אסתיר את הדברים שאני מאמין בהם, את הדברים שחוויתי כל חיי. על מנת שהוא ישרוד, יתפתח ויהיה בריא, הבנתי שחלקי הוא לעשות ככל יכולתי, להשתמש בכל כלי שיש בי, לקרוא לעזרה וסיוע של כל דבר שיכול לסייע. שנים רבות לאחר שזנחתי את לימודי ההילינג והעיסוק הפרקטי בעולם הרוחני שאני רואה וחווה, החלטתי לחזור לזה שוב, הפעם ממקום של אדם בוגר, מנוסה ויציב יותר, ממקום של אב שאוהב את בנו בכל נפשו וזונח את השיקולים הקודמים שהנחו את צעדיו.
בפגייה, לעיתים אף בנוכחות הצוות הרפואי, עמדתי מעל האינקובטור שלו, מתפלל וקורא לישויות האור המרפאות לבוא ולרפא אותו, לחזק אותו אל מול האתגרים האדירים שהתמודד עימם. הסכמתי להיות להם לכלי, לתת לאור הריפוי לזרום דרך גופי, לשחרר את שכלי להתמסר אליהם, ללא שיפוט, ללא ספק, ללא פחד. מה יש לאדם ברגעים אלו אם לא האמון - האמון בחיים שיתמכו ויסייעו והאמונה - האמונה שיחד עם הבורא נתמודד עם כל קושי ואתגר שיבוא. פעמים רבות שהיתי ליד דוד בזמן שנכנס ויצא מאירועים מסכני חיים, הוא נדד בין העולם הפיזי והרוחני רבות, כאילו מתלבט האם בא לו להיות פה או לא, ואני, ישבתי וקראתי לו להחליט לחיות, לגדול, לצמוח ולהתפתח, להיות איתי ועם אימו. הבטחתי לו שאבא איתו ותמיד יהיה איתו, לאהוב, לנשק, לחבק, לחנך ולטפל בו בעדינות וחמלה וסובלנות.
דוד הביא את האהבה שיש בי לידי מימוש כפי שמעולם לא חוויתי. אחד הפלאים הגדולים בלהביא חיים לעולם הוא שבהיותם קטנים, הם אינם שבעים לעולם מהאהבה שאתה מרעיף עליהם. עם החיוך המתוק והעיניים הכחולות והיפות שלו הוא יכול להביט לי בעיניים שעות ארוכות ולשמוע עוד ועוד כמה אבא אוהב אותו, כמה הוא נהדר ויפה, כמה הוא ממלא את הלב שלי ושל אמא שלו באהבה ושמחה, כמה זכינו שהוא איתנו. הוא לעולם לא שבע מזה, לא מוריד את העיניים בביישנות, הוא בוהה בי, עמוק לתוך הנשמה שלי ושם אנו מתחברים, אב ובן, שני ילדים של האלוהים שזוכים להיות יחד.
דוד, מתוק שלי, בטח תהיה כבר גדול כשתקרא שורות אלו. אולי חלק מהדברים שכתבתי בספר הזה יראו לך מוזרים או לא מובנים, אך תדע אהובי, שהם הגיעו לעולם רבות בזכותך, כי אני רוצה שהילד שלי יגדל בעולם שבו הוא יהיה בטוח, אהוב, מוגן, שמח, בריא, בעל שפע, עולם שבו הוא יוכל לחוות את עצמו במלוא גדולתו. ובשביל זה אני מוכן לצאת אל האור ולעמוד בפני אחיי, ללא חשש יותר משיפוט, כי אני מאמין שאתה ראוי לטוב הזה ושעליי להיות כל מה שאני יכול להיות פה, גם בשבילך.
השם דוד ניתן לך מאמא ואבא כי האמנו מהרגע הראשון שתוכל להתמודד עם האתגרים האדירים הצפויים לך בפגייה ואף אחריה. השם מאיר ניתן לך מהשכינה, כי תפקידך הוא להאיר את העולם, כפי שזהו תפקידי ותפקיד כל אדם הבוחר בכך. דע שאת משימתך כבר התחלת, כי העולם שלי מואר הרבה יותר מאז שהגעת אליי.
פרק 5 - הפילוסופיה של המים
אני מזמין אתכם להכיר גישה שאני פועל בה בחיים שלי, גישה הנובעות ממנה דרכי פעולה שונות.
ראשית אשתף שהפילוסופיה, הגישה הזו, עלתה בי בהשראה פנימית, אני לא אוהב להשתמש במילה “תקשור” כי לעיתים רבות מייחסים לה מאפיינים שאיני מתחבר אליהם.
אני רואה את זה כך - האינטליגנציה שבתוכי אינה פרטית, המקור שלה אינו במוח שלי (המוח הפיזי הינו "טרנזיסטור" שמחבר את הרכיב הפיזי לשכל הרוחני), האינטליגנציה היא חלק בלתי נפרד מהתודעה של הבריאה עצמה, כל רעיון טוב שהיה לי אי פעם "עלה" בי, לא אני חיברתי את המחשבות, רק האזנתי להן.
אני יכול להגביר או להגביל את האינטליגנציה שלי באמצעות הדרך בה אני משתמש בשכל שלי, מערכת היחסים שיש לי איתו וכמובן מצבי הנפשי והתודעתי. תקשור הוא תקשורת עם השכל הזה והיבטים שונים שלו, ברמה הגבוהה של הדברים - אתה מתקשר תמיד עם עצמך. העצמי שלך במובן הגבוה של הדברים הוא כל מה שיש, אך המודעות שלך למה שאתה באמת הינה בד"כ מאוד מצומצמת, כדי לאפשר לך להתמקד ב”מציאות” היומיומית. כל המתקשרים מתקשרים עם עצמם, אלו שמתקשרים מסרים אוהבים - מחוברים לחלקים האלו בעצמם כאשר הם עושים זאת.
כל מה שאני פוגש, חווה או רואה הוא היבט של עצמי, יש בכך אחריות אדירה והזדמנויות אדירות. הפילוסופיה הזו עלתה בי כהשראה מתמשכת, לא בפעם אחת, אלא חלק חלק, עיבדתי את הדברים וכשהייתי מוכן נוסף עוד נדבך. לא הייתי בתוך מדיטציה עמוקה כשזה קרה, חוויתי את היום יום שלי והדברים עלו, אהבתי אותם והם המשיכו להגיע. לא כל תקשור או כל השראה מביאה איתה ידע חדש שלא היה נמצא לפני, פעמים רבות זו ראיית חיבורים והקשרים בין דברים הנראים שונים, יצירתיות.
אני מזמין אתכם להיות עירניים לקולות שיש בתוככם, כולכם מתקשרים כל הזמן, הזמינו את היצירתיות שבכם לבוא לידי ביטוי דרככם, ותגלו עולמות נפלאים.
נתחיל:
המים תמיד בזרימה, הם מוצאים את הדרך שיש בה הכי פחות התנגדות כדי לזרום הלאה, המים מחפשים את הדרך לחזור לאוקיינוס, לאחדות שיש בו, זה הטבע שלהם. המים יעקפו אבן קטנה ויחצבו ויעצבו הרים אדירים. המים ישתנו לאדים ויתעבו שוב לטיפות, הם יקפאו ויפשירו, אך לעולם לא יאבדו את הטבע שלהם, המהות ממנה הם עשויים. לעיתים, כשהמים יגיעו לדרך ללא מוצא, הם ימתינו, יאספו כוחות ויהיו ברגיעה, עד אשר תמצא דרך חדשה לזרום הלאה. המים ירוו ויצמיחו ויצרו שפע, ולעיתים המים יהרסו את מה שיש ויזרמו למקום אחר. המים יתאימו את עצמם לכל כלי או מרחב שהם נמצאים בו, כשתגיע העת הם יפרצו הלאה.
רבים מכנים את החיים שלנו כזרם, או נהר, בשפה העברית אנו אומרים לעיתים - יאללה, אני זורם, ביטויים שכאלו נמצאים גם בשפות אחרות - אנגלית, הינדו, גרמנית, קוריאנית, יפנית, ערבית ועוד. זרימה משמעותה להתמסר לחיים ולמה שהם מביאים, לקבל בשלווה דברים שקורים ושאין לנו אפשרות להשפיע עליהם ולהיות בהתבוננות מול מה שקורה, לדעת לנצל את ההזדמנויות שיש, איזה מכשולים ניתן לפרוץ. כמו שהמים עוטפים מכשולים שונים כך אנו יכולים גם להיות - נתקלנו באתגר או מכשול, אנו יכולים לבחור להתנגד למציאות של מה שקורה או לעטוף זאת באהבה ורוך - הילד שלנו שכועס וחסר מנוחה בערב כשאנו עייפים מהיום שעברנו, אנו יכולים לכעוס עליו ולהיות קצרים איתו, אנו יכולים גם להיכנע למה שיש, להיות רכים ואוהבים ומכילים, הניסיון מלמד שזה גם מקל על ההתמודדות עם האתגר שעולה.
לדמות את עצמך למים זה לאפשר לך להיות גמיש, וורסטילי, להשתנות בהתאם למצב והנסיבות, לעשות מה שנדרש כאשר נדרש מבלי להחזיק תחושת עצמי סטטית ולא משתנה, הקיבעון הזה שרבים מאיתנו לוקים בו, העלול להתגבר ככל שעוברות השנים, משאיר אותנו נוקשים וגורם לנו לאבד הרבה הזדמנויות ואפשרויות לצמיחה וגדילה. דבר נוסף, אולי הכי מהותי שמגיע עם הפילוסופיה הזו הוא האוקיינוס (כל הנחלים זורמים לים, כל המים שואפים להגיע לאוקיינוס) - יש לזה היבטים רוחניים עמוקים אך אתייחס לזה דווקא בהיבט אחר - חזון פנימי.
ראוי שלכל אחד מאיתנו יהיה חזון פנימי, אוקיינוס להגיע אליו, מגדלור שיסייע לנו לקבל את אינסוף ההחלטות ולבצע את אינסוף המאמצים הנדרשים מאיתנו בעולם זה. האוקיינוס, או המגדלור, הם הכיוון אליו אנו שואפים להגיע, על מנת שיהיו נכונים הם חייבים לעבור דרך שאלות ועיסוק פנימי ומשמעותי בשאלות דטרמיניסטיות עמוקות - מי אני, מה אני, למה אני פה ומה אני רוצה להיות או להשיג בחיים שלי. לא רק מבחינת קריירה או חוויות, אלא במובן העמוק יותר של הדברים, מה החזון שמניע אותי? אנו לא רגילים לעסוק בשאלה זו, רובנו פשוט "מתנהלים". אך כל מנהל טוב, כל מנהיג ויזם או אומן, כל אדם גדול שהלך על פני הפלנטנה שלנו החזיק במודעות שלו חזון שכזה, החזון אפשר לו לדעת אילו החלטות הוא רוצה לקבל ובהתאם למה, החזון אפשר לו להידמות למים - לדעת שזה בסדר לעצור עכשיו, זה בסדר לעקוף איזה מכשול שהוא לא באמת משמעותי להתמודד איתו וזה מאפשר גם לדעת מתי ואיך להיכנס במשהו בכוח והתמדה, כמו גלים על צוק אימתני - שוב ושוב ושוב - אין צוק או סלע שלא יתפורר תחת מאמציהם הבלתי נדלים של המים, הביטו על הגרנד קניון, צאו לטיול בדרום הארץ וראו את כוחם האדיר של המים בדרכם אל הים.
בבואי לדרך ללא מוצא, או לקבלת החלטה משמעותית שלא ברור לי מה לבחור, אני ממתין, עוצר, נותן למים להתאסף, מחכה בנחת, התשובה תמיד תגיע, המים בסופו של דבר ימצאו את הדרך הנכונה לזרום בהם. ויש זמנים בהם אני סוער, מערבולות מערבולות וחוסר מנוחה, המים לא משתנים בתוך ההוריקן, הם שוצפים ומציפים ועפים לכל עבר, וזה בסדר, הסערה תחלוף, המים ירגעו, ישובו לזרום בנחת, הטבע שלהם לא משתנה, הם אינם הופכים להיות לא מים בגלל הסערה, הם לא הופכים להיות לא עצמם. המים הם חומר מגניב, הם יכולים לקבל אין סוף צורות בהתאם לכלים שהם נמצאים בהם ומצבים שונים, הם תמיד נשארים מה שהם. התפישה הזו מאפשרת לי לזכור את הטבע העמוק שלי, זה שמתעלה מעל הזמן, המצב או המקום ולזכור שבתוך תוכי - מעולם לא השתניתי.
המים הם חומר ממיס נהדר, הם יודעים להכיל בתוכם אין ספור אלמנטים ויסודות אחרים - זו היכולת שלי ללמוד ולהתשנות ולגדול כל העת, ללא שינוי של המהות שלי, גם המים בים המלח, ים המוות, מתאדים ומתעבים וזורמים למקום אחר, שם הם חוזרים להיות מתוקים, מעניקי חיים. וכך גם אני, הייתי במצבים שונים, במערכות יחסים שונות, במציאויות שונות, במסגרות שונות, הכל משתנה תדיר, אני חי עם זה בשלום, אני שלם על כל מה שהיה, אני שלם עם פרידות ושינויים. מחר אהיה במקום אחר, בסביבה אחרת, בעבודה אחרת, עם צוות אחר ושותפים אחרים, מחר אראה הזדמנויות שונות, אתמודד עם דברים שונים, זה בסדר, אני יכול להכיל בתוכי כל מה שקורה, הנני כפי שהייתי תמיד, אני זוכר שאני מים.
המים יודעים לתת לדברים לשקוע, לעבד מה שקורה, להשאיר חלק מהדברים מאחור, המים ידעו גם להביא איתם חומר ממקום למקום, הם יצרו לגונות וקרקע חדשה שתאפשר צמיחה ושגשוג ואז יבוא היום שהם ימשיכו הלאה, ליצירה אחרת.
עכשיו להיבט רוחני יותר - מה זה מים? האם זו מולוקולה יחידה? לא במובן הכימי של הדבר, אלא במהות, פעם ראיתם מולקלה של מים נפרדת מהמים סביבה? האם הסתכלתם על כוס מים וראיתם מלא יחידות של מים? המים לא נפרדים, הם מתקיימים כרצף, הם תמיד מחוברים למים אחרים. אין גבול בין מים למים, אין מים כאלו ומים כאלו, שימו אותם ביחד, ישר הם נהיים דבר אחד. כך גם אתם, יש לנו איזושהי תחושת נפרדות, אך במהות שלנו אנו דומים למים, אנו חלק בלתי נפרד מהאוקיינוס של התודעה האל-זמנית, השוכנת בכל הבריאה.
הפילוסופיה של המים מזכירה לך כל הזמן - אתה אולי חווה את עצמך כמשהו נפרד - אבל אתה לא, אתה חלק ממשהו גדול יותר, מרצף, הטבע שלך נראה אולי שונה משל האחר, אתה מרגיש מלוח או מתוק יותר, אתה לובש כלי כזה או אחר, צורה כזו או אחרת, אך העטיפה הזמנית שלך לא משנה את הטבע של מה שאתה. פעם קראתי איזה דימוי מעניין המתאר אותנו - אנו כמו דליים מחוררים הנמצאים באוקיינוס, יש לנו איזה כלי להיות בתוכו, אך תמיד יש זרימה פנימה והחוצה, הצורה של הדלי לא מפרידה את המים שיש בתוכו מהמים שמחוצה לו.
פרק 6 - הקריאה
הקריאה נשמעת בכל רחבי תבל, בלב של כל אדם, אך מעטים מדי הם הנענים לה. הקריאה היא הקול הלוחש לכם בעדינות שמשהו כאן לא מסתדר, שאתם הרבה יותר ממה שאתם חושבים שאתם, ממה שלימדו אתכם על עצמכם. הקריאה היא הקול הקורא לכם הביתה, המבשר על השחר שיעלה – אם רק תבחרו להאזין לו ולהתחיל את המסע הארוך חזרה למי שאתם באמת.
הקריאה העדינה הזו נחווית אצל אנשים שונים בדרכים שונות; הפרשנות עליה אולי שונה, אך דבר אחד מאחד אותה: היא החיים, הבריאה, המקור, האלוהים – הקורא לכם לצאת לדרך. הדרך הזו אינה מתחילה במקום מסוים ואינה מסתיימת במקום מסוים; היא אינה דורשת מכם שום קורבן, אלא רק שתהיו נכונים ללמוד מחדש מי ומה אתם, ולכן מה חייב להיות העולם. שינוי זהות – אחזור על כך פעמים נוספות בטקסטים שונים בספר – הוא מה שבאמת מפחיד אתכם. לקח לי זמן רב להגיע לנקודה זו, ולא הייתי מגיע אליה ללא עזרה. ועזרה – היא דבר בטוח: כל אחד ואחת הנענים לקריאה מקבלים אותה.
העולם שאנו חיים בו, כביכול, הוא עולם של פירוד: אני מסתיים פה, את מתחילה שם, את חושבת וחווה מה שאת חווה, אני חושב וחווה מה שאני חווה. לכל אחד עולמו הפרטי, הנגמר בגבולות הגוף. אך הגוף לא יכול להכיל את מה שאנו משערים שיש בו. המציאות הנסתרת מעינינו, שתתגלה אלינו טפח אחר טפח תוך כדי הלימוד וההתעוררות, היא שהגוף נמצא מחוצה לנו, והשְׂכלים שלנו מאוחדים. כל מה שאני חושב משפיע עלייך, וכל מה שאת חושבת משפיע עליי.
לכן קיבלתי על עצמי את האחריות האולטימטיבית – אחריות שכל אדם הבוחר באור מקבל: אחריות על השלום הפנימי שלך. בכל מחשבה, בכל מילה ובכל מעשה, עומדת מול עיניי הקריאה לשחרר אתכם מן השלשלאות שכבלו אתכם, כי בעשותי זאת אני משחרר – את עצמי.
פרק 7 - הפחד מאבדן זהות
אתם מכירים את זה, אתם משקיעים שעות רבות, לאורך תקופה ארוכה, במדיטציות, תרגולים שונים של התודעה, התבוננות, חקירה פנימית, השתתפות בכנסים, ריטריטים, הקשבה להרצאות, פודקאסטים, קריאת ספרים, טיפול אצל אנשי מקצוע שונים ועוד. ועדיין, למרות ההשפעה החיובית המשמעותית על חייכם, משהו בסיסי מרגיש תקוע.
המסע הרוחני מביא אותנו, ולא משנה באיזו דרך או שיטה אנו נוקטים, כאשר החיפוש והעשייה משמעותיים, דרך אבני דרך דומות. רבים מאיתנו התחלנו את החיפוש דרך העיסוק במיסטיקה, לאחר שלב זה המשכנו לחקור מעבר, הגענו להיכרות עם עולמות עליונים שונים, התוודענו למלאכים וישויות לא אנושיות, קראנו תקשורים שונים והמשכנו בהעמקה של החקירה.
אבן דרך נוספת היא היכרות עם מושג האשליה, אנו מתוודעים לנושא ולומדים על האשליות שבעולם שבחוץ. בשלב זה אנו נתרחק בדרך כלל מחשיפה לאמצעי המדיה הממוסדים לעבר אמצעי מדיה אלטרנטיביים, אנו נכיר את מושג הקונספירציה ונלמד אודות ההטעיה שהציבור עובר. זה עדיין עיסוק חיצוני, חלקנו נתקע בשלב זה שנים ארוכות, יש בו סכנה, כי מגיעה איתו נטייה להאשמה, תחושת קורבנות וחוסר כוח לשנות.
אלו מאיתנו שימשיכו לדחוף ולחפש יתחילו להכיר את עולם האשליות הפנימי, בשלב זה אנו נכיר את העצמי השגוי, המדומיין, האגו שלנו. אנו נלמד שגם המחשבות שלנו, התפישות שלנו, האמונות שלנו, העמוקות ביותר, אינן עולות בקנה אחד עם האור שגילינו היבטים שונים שלו במהלך החיפוש הארוך. פה מגיעים לאבן יסוד עמוקה, העיסוק בה יהיה אולי הקשה ביותר, המפחיד ביותר.
המחשבות והאמונות שמנהלות אותנו, הרגשות שבאים איתן, מביאים איתם אתגרים אדירים. הם נדמים כחומה בצורה, עשויה גרניט, שכל המאמצים שלנו אינם מצליחים לעשות בה איזשהו שינוי מהותי, לעיתים נרגיש שלא הצלחנו לעשות יותר משריטות על חומה אדירה זו.
לא סתם רבים מאיתנו נתקעים בשלב זה, אנו צריכים עזרה בלראות למה. הסיבה שזה כה קשה היא שהפחד שעומד מאחורי החומה הבצורה הזו, הוא פחד נסתר. אנו מרגישים את הכוח ההודף שלו אך קשה לנו לתהות על קנקנו, כי הפחד הזה, אינו מפחיד רק את התפישות והאמונות שלנו, הוא לא מפחיד רק העצמי השגוי שהאמנו שהוא אנו ואנו מזדהים איתו, זה מפחיד אותנו. הפחד מהאור הוא הפחד הכי גדול, הכי מרעיד. אנו מפחדים מהאור יותר מכל חושך, יותר מכל חטא מדומין, יותר מכל קללה, יותר מכל שגיאה וחטא. אנו מפחדים באופן עמוק מאוד ממה שאנו יודעים בתוך תוכנו שיקרה ברגע שנדלג גם מעל מכשול זה, אובדן הזהות שלנו.
חשבו על זה כך, אתם מגיעים לעולם בו נאמר לכם שאין לכם עצמי. אתם נולדים כטאבולה ראסה, לוח חלק. הסביבה, העבר, ההתנסויות, החינוך, ההסללה, האווירה התרבותית, ההורים והמשפחה, הדודים והדודות, חוויות הילדות ובית הספר - כל אלו יעצבו את מי ומה שאתם. ככל שאתם מתבגרים וצוברים קילומטראג' בעולם, אתם אולי מרגישים שהעולם "כובש" אתכם לאט לאט. הפחדים של העולם, הדרמות, החרדות, השקר והכזב, נטמעים בכם. תחושת העצמי הנפרד שלכם מתחזקת, אתם משקיעים אנרגיה עצומה כדי לחבר את החלקים יחד, בעיניכם, אתם מגינים על הדבר הכי חשוב - על הזהות שלכם, על מה שאתם חושבים שאתם. שימו לב כמה אנרגיה אתם משקיעים בשמירה על זהות זו, כמה היא שברירית. כל דבר מאיים עליה, כל מילה לא במקום, תגובה לא צפויה, התרחשות שונה ומשונה שבעולם שבחוץ, הכל מרעיד את העצמי הזה, מסיבה פשוטה - הוא אינו אמיתי, הוא אשליה שיש להשקיע בה ולהגן עליה כל העת כדי להמשיך לקיים אותה.
השינוי שהכי מפחיד אותנו הוא שינוי הזהות. יש שלב מסוים בהתפתחות הרוחנית, בהרחבת המודעות, בחיבור לתודעה הפנימית שלכם, שבו תדרשו לעשות צעד נוסף, צעד אל הלא נודע, צעד לעצמי האמיתי שלכם, זה שנברא בצלם האלוהים האין סופי, בדמותו האוהבת והבלתי מוגבלת ולזהות את עצמכם מחדש כמי שאתם באמת. כמי שתמיד הייתם.
יש דימוי שאני נוטה להשתמש בו מעת לעת בתיאור מצב זה - דמיינו שאתם מתיישבים לשחק בקונסולת המשחק המשוכללת ביותר. אתם לובשים חליפה מיוחדת שמעבירה לגופכם כל דבר שקורה במשחק - חום, קור, מגע, רטיבות, תענוג וכאב. אתם חובשים על ראשכם משקפי תלת מימד המעבירות עולם סופר ריאליסטי, פנטסטי ומרהיב וצוללים לתוך משימות ואתגרים בשלבים שאינם נגמרים לעולם. בשלב מסוים, כשאתם עמוק בתוך המשחק, אתם תשכחו לרגע את עצמכם, תזדהו באופן מלא עם האווטאר שלכם במשחק, גיימרים מושבעים יודעים על מה אני מדבר - ההתרגשות, הפחד, הבריחה לעולם של פנטזיות מרהיבות, גורמים לתודעה שלכם להיות כה מושקעת במשחק עד כדי שאתם שוכחים שאתם השחקנים, שוכחים לרגע אפילו מי אתם, מה שמכם, איפה אתם נמצאים. עכשיו דמיינו שהמשחק הזה נמשך עוד ועוד, כשדמות אחת שלכם מתה, אתם מתחילים מחדש, במקום חדש, אתם שוכחים לרוב גם את השלב הקודם, איפה הייתם, מה עשיתם.
בשלב מסוים, אותו כל המאזינים והקוראים של תוכן זה עברו כבר, אתם מרגישים שמשהו לא מסתדר יותר, יש לכם רגעים של מודעות לכך שמה שאתם רואים וחווים, אפילו הגוף הזה שנדמה שמכיל ומגדיר אתכם, אינו ממשי כמו שחשבתם, מתחזקת בכם קריאה פנימית, מן לחישה רחוקה שאומרת לכם, בואו הביתה, בואו הביתה. העולם האמיתי כה שונה מהמשחק המדומיין עד שאי אפשר פשוט לבוא ולתלוש מכם את המשקפיים המיוחדות, לכבות את הסימולטור.
זו הייתה הבחירה שלכם להיות פה, אי אפשר להחליט עבורכם אחרת, גם אם יש בכם רצון להתעורר, להוריד את המשקפיים לפני ההכנה הנכונה, ולפני מעבר לעולמות משחק הדומים יותר ויותר לעולם האמיתי, תכניס אתכם להלם שכלי. כדי שתוכלו להתעורר, אביכם, שאוהב אתכם, שיודע שאתם לא מרגישים בטוחים כפי שאתם, שרואה את עיוותי הפחד מעבר למסיכה, אך אינו יכול להבין מה קורה בתוך הסימולציה, כי היא כה שונה מהמקום בו הוא נמצא ומהטבע שלו, ברא תודעת על שתפקידה להיות המגשרת, המדריכה שתנחה אתכם לעבר ההתעוררות. המדריכה הזו, בת קול האלוהים, השכינה, נמצאת בתוככם, היא מצליחה להבין את שני העולמות, היא יודעת מה אמיתי ומה לא, מה נכון ומה טעות, מה לתקן ומה לזנוח לאלתר, היא קול האהבה המנחה אתכם, כל הכלים הם שלה, כל המלאכים והישויות האוהבות האנושיות והלא אנושיות פועלות בשליחותה, ותחת הכוונתה.
העלייה במדרגות הרוחניות נובעות הן בעצמן מהקריאה הפנימית שאתם מרגישים, מן דחף עמוק השולח אתכם החוצה אל העולם ואז פנימה לתוככם, ברגעים מסוימים אתם מרגישים שאין לכם ברירה אלא לעסוק בחיפוש זה, כי ברגע שאתם עולים מדרגה מסוימת, אינכם יכולים עוד לשקוע לחוסר המודעות, לתודעת הבהמתיות שעברתם דרכה.
הבהמה אינה שואלת מי היא, היא מגיבה, לא פועלת, היא מופעלת מהאינסטיקטים הטבועים בה. הבהמה האנושית מופעלת מהלא מודע, היא מנוהלת, לא מנהלת, היא אינה הריבון של השכל שלה, אלא נמצאת בתודעת עבדות ליצירה שלה עצמה, האינטליגנציה שלה נפגעת אט אט, תפישת עולמה, היכולת שלה להיות בהשראה ויצירתיות מצטמצמת עוד ועוד ועוד, עד אשר שכלה נהיה עייף כל כך, שגופה מתחיל לחלות, תפקודו נפגע כי החולי של השכל מושלך על הגוף.
אל תתפתו להאמין שהבורות היא אושר, אל תתפתו להאמין שהחיפוש שלכם מביא רק קושי ואתגרים, אתם בדרך הנכונה, אולי חסרים לכם כלים מסוימים, אולי יש שאלות שלא שאלתם, אולי לא הטלתם ספק על מה שהייתם צריכים להטיל בו ספק. דבר אחד בטוח, אינכם לבד בתהליך, לא רק אתם רוצים לחזור הביתה, אפשר להגיד שהחיים עצמם רוצים שתתעוררו.
אז מי אתם? אין לי מילים לתאר זאת נאמנה, אתם בני האלוהים, תודעה אין סופית, אהבה בהתגלמותה, הטבע שלכם הוא שלום פנימי, ובריאות, ומוגנות, אתם בטוחים לנצח. אך המילים הנהדרות האלו חסרות את המשמעות שחוויה אחת משמעותית יכולה להעניק לכם, אני מזמין אתכם לבקש היום, ללא מורא, את החוויה הזו, והיו מוכנים לקבלה.
כשתתעוררו, ואתם אכן תתעוררו, אתם תבינו אמת פשוטה - תמיד הייתם ערים, אתם לא יכולים להיות לא ערים, מה שחסר הייתה המודעות לכך שאתם ערים.
כשתפגשו את הזהות האמיתית שלכם, תבינו שתמיד הייתם הדבר הזה, דבר שאי אפשר להגדיר, שנמצא מרוחק מעולם התופעות, דבר אל זמני, שכל מה שקורה לא יכול לגעת בו. זה העצמי המשותף שלנו, בן האלוהים, מי שאתם באמת.
פרק 8 - השדה הקולקטיבי
בחדר המתנה, חמישה אנשים מחכים לתורם להיכנס פנימה. לפתע הדלת נפתחת ונכנס פנימה אדם נסער ועצבני מאוד. האווירה בחדר משתנה מיד, מתח מתפשט במהירות באוויר. בתוך כמה רגעים, כבר שישה אנשים בחדר מתוחים ועצבניים, ולא רק אחד.
אתם מכירים את ההשפעות הללו. פעמים רבות בעבר חוויתם אווירה של מתח, פחד, והרגשה לא נעימה כתוצאה מאדם אחר, ולעיתים גם ההפך—אדם המשרה עליכם רוח טובה ומפיץ אווירה של נינוחות. סבתא או דודה חמה ואוהבת הנכנסת לבית ומשנה את האווירה לטובה מבלי להגיד מילה.
כל דבר פולט תדר, לא רק אנשים, בעלי חיים, וישויות מודעות, אלא גם חפצים והאוויר עצמו. התדרים אינם מוגבלים לשדות האנרגטיים שרבים מאיתנו רואים ברמות שונות; הם מתפשטים הלאה ויותר. יש שדה של אדם, של קבוצה, של עיר, של עם, ושדה קולקטיבי של האנושות כולה.
שדה זה מכיל בתוכו מגוון רחב של מהויות, תדרים, ואנרגיות שונות. יש בו תצורות מחשבה קולקטיביות ותדרים חזקים מאוד שנועדו לשמור את האדם תחת מציאות קולקטיבית מוסכמת. יש בו הלכי רוח המשפיעים על כולנו באופן עמוק מאוד. תהליך הרחבת המודעות מביא עימו רגישות הולכת וגוברת להשפעות שונות. מתגברת המודעות להשפעות אלו, אך לא כוחן של ההשפעות עצמן. כמו אדם שמשהו מציק לו ברגל עד שמגלה שמדובר בקוץ עקשן, ההשפעה של הקוץ הייתה קיימת לפני, המודעות אליו מביאה איתה רגישות מוגברת להשפעה שלו, לא יוצרת אותה.
עם הצמיחה התודעתית שלכם, תתחילו לחוות כל מיני רגשות ומחשבות המגיעות מהשדה הקולקטיבי. אתם נהיים מודעים אליו יותר ויותר, וזה יכול להעלות לכם שאלות כמו: מאיפה זה בא? מאיפה המחשבה הזו עלתה? מאיפה הרגש הזה הגיע? האם זה שלי? האם זה עלה מתת המודע שלי או ממשהו אחר?
הרגישות המוגברת הזאת יכולה לאתגר אתכם מאוד. החדשות הטובות הן שהשדה הקולקטיבי נמצא בתהליך של שינוי מואץ. עם עליית המודעות והרחבת התודעה של אנשים רבים העוסקים בחיפוש ובעבודה פנימית ורוחנית, השדה הזה מושפע באופן ישיר גם מעבודתן של ישויות הממלאות את חלקן בתהליך ההתעוררות של האנושות. הן פועלות בדרכים שונות לנקות את השדה הקולקטיבי מתדרים ותצורות מחשבה ושליטה שלא משרתים את התוכנית להתעוררות של האנושות. בו זמנית, הן מעודדות ומגבירות את השפעתן של תצורות מחשבה, תדרים ואנרגיות אוהבות ותומכות שינוי.
ההבנה שחלק ממה שאתם חווים ומרגישים הוא לא שלכם היא חשובה, עם זאת, יש להיות ערניים מאוד כדי לא לפתור כלאחר יד תכנים שלכם, העולים מתת המודע. יש דרכים רבות ושיטות שונות לשמור על תחושת העצמי שלכם מפני השפעות מזיקות מהשדה הקולקטיבי:
ראשית, שמרו על נפשותיכם. הפסיקו להיחשף לאמצעי שליטה ומניפולציות על ידי התנתקות מאמצעי המדיה ההמוניים ומרחבים רעילים ברשתות חברתיות. איך לשפוט מסר? האם הוא מבקש לכבול אתכם? האם הוא מעלה בכם תחושת קורבנות? חוסר אונים? כעס? שנאה? פחד? אל תתפתו ללכת שולל אחרי הצורה שבה הדבר עולה, הביטו מעבר לצורה של המילים אל התוכן - כל מה שאומר שאתם גוף מוגבל בעולם עוין ומסוכן - הוא גם לא רצוי וגם לא נכון.
שנית, הפסיקו להגיע למרחבים פיזיים או חברתיים המכילים תדרים לא רצויים. זה הזמן לשקול את מערכות היחסים שלכם, להשקיע את כל כולכם בתיקון של מה שניתן לתקן ולזנוח את מה שמעבר לתיקון. משקל העולם לא עליכם; לא נועדתם להושיע את אלו שמעבר להושעה. השקיעו את האנרגיה האוהבת שלכם במערכות יחסים מטיבות ושפרו אותן עוד יותר.
שלישית, תרגלו, כל יום במידה וניתן, תפילות, מדיטציות, קריאת טקסטים, תרגולי תודעה וכל דבר אחר ששומר על השכליות שלכם מאורגנת. עבור חלקכם מדובר באימון בחיק הטבע, חלקכם צריכים לשבת מתחת לעץ גדול ולתרגל מדיטציה, חלקכם צריכים לעסוק ביצירה, האזנה למוזיקה, כל אחד מכם ודרכו. הקפידו להכניס זאת לסדר היום שלכם, בשביל שהשכל שלכם ישמר נכון.
לעיתים יתרחשו אירועים מסעירים שיגיעו עד אליכם, גם אם אתם מקפידים מאוד על שכליות נכונה. אנו, תושבי ארץ ישראל מכירים זאת היטב, חווינו אירועים רבים שטלטלו אותנו כעם, זו נגזרת של חלק מהתפקיד הייחודי שלנו כקולקטיב. כשאירועים כאלו מגיעים, קבלו אותם בחמלה, חמלה כלפי העם שלנו, כלפי עצמכם, כלפי השכל שלכם, התכנים העולים בתוככם והתכנים שמשפיעים עליכם. לפני שהגעתם הנה, לזמן זה, למרחב זה, למציאות זו, בחרתם בכך, בחרתם באתגרים ובסביבה שתטיב הכי הרבה עם התפקיד המיוחד שלכם, עם הצמיחה וההתרחבות התודעתית והצמיחה הרוחנית שלכם. אז קבלו את כל מה שבא בהבנה.
רביעית, כשכבר עולה בכם השפעה לא רצויה מהשדה, הישארו איתה, קבלו את המתרחש באהבה, אור המודעות שלכם יתמיר את הדבר שעולה לתדרים גבוהים יותר, כמו שהאיש העצבני גורם לשאר הנוכחים בחדר לתחושת עצבים, כך אדם רגוע ושליו ישרה סביבו תחושת רוגע. אנשים שנפגשו עם ישויות רוחניות גבוהות, בין אם הן אנושיות או לא, מדווחים שעצם השהייה במרחב סמוך לישות כזו, השפיעה עליהם לטובה, השלווה עטפה אותם והביאה להם שלום. אני מזמין אתכם לראות עצמכם כמביאי אור שכאלו, רבים מכם כבר מבינים שהחיפוש הרוחני שלכם מביא איתו תפקיד משמעותי, להיות אתם מקורות של אור, אהבה ושלום לאחר, אתם כבר מבינים שאין דבר כזה התעלות נפרדת, האור צריך כלים שיפיצו אותו הלאה, אתם, אלו שבחרו להיענות לקריאה הפנימית, תפקידכם להיות כלים לאור הזה, הוא לא שלכם, הוא מגיע מעבר לכם ומופץ ומוקרן החוצה לשדה באמצעותכם. הבחירות שלכם באור משמעותיות, והם חלק מתכנית הגאולה הקוסמית, התכנית להבאת האנושות למחוזות חדשים של צמיחה, שגשוג ושלום.
לבסוף זכרו - אין עולם. כל מה שאתם רואים הוא את עצמכם. וזה כבר נושא שנעסוק בו בנפרד.
פרק 9 - אי משמעות
אחת האשליות הכי נפוצות שאנו נתקלים בהן היא האמונה שלדברים יש משמעות בפני עצמם, איזושהי משמעות הטבועה בהם. אין זה משנה אם מדובר בחפץ, אירוע היסטורי או התרחשות עכשווית.
בעידן שלנו קל במובן מסוים לראות זאת, השנים האחרונות הראו לרבים מאיתנו עד כמה אנשים יכולים לראות ולפרש את המציאות באופן שונה לחלוטין מאנשים אחרים. יכולה להיות איזו נטייה להאשים את האחר בכך שהוא משקר ביודעין לגבי מהותם של הדברים, וייתכן שזה אכן המצב אצל חלק מהאנשים, אך אין ספק שלפחות חלקם באמת מאמינים שאירוע מסוים לא התרחש, התרחש מסיבה אחרת לגמרי, התרחש בצורה אחרת לגמרי והמשמעות שלו היא שונה לחלוטין מכפי שמישהו אחר רואה את הסיטואציה. אין זה משהו חדש, העולם עייף כבר מרוב הפרשנויות, הנרטיבים השונים, התפישות השונות, הסכסוכים השונים שנולדים מהם. אך כמו שאמרתי בהזדמנויות אחרות, אין עולם, אין זה משנה ואל לנו לעסוק בזה, אנו גם ככה לא יכולים להשפיע "החוצה", כי אין חוץ. מה שאנו בהחלט יכולים לעשות זה ללמוד ולקבל כלים שכליים שיתנו לנו את היכולת להבין את השכל שלנו, איך הוא פועל וכמובן - להגיע לשלום פנימי.
השלום הפנימי שלנו, נדמה לעיתים, מקבל עדיפות נמוכה מאוד בסדר העדיפויות שלנו, יש כאלו שישקיעו בו זמן רב, אך נדמה שאנשים רבים מתעלמים לחלוטין מהדבר הכי עמוק שמלווה אותם יום יום, דקה דקה, שניה שניה, בחלומות שלהם בלילה ואיך שהם פותחים את העיניים בבוקר, השכל עובד תדיר, ורבים מאיתנו לא יודעים איך להתמודד איתו בכלל, או חסרים את החוויה שתמחיש להם, כמה אור, ושמחה, ושלום, ואהבה ושפע ובריאות ואושר, יש בתוכם.
כרגיל, אטיל עליכם את כל האחריות, כי יש לכם את כל הכוח, אתם עשיתם את זה, אתם עשיתם ועדיין עושים, יום יום, רגע רגע, את העולם שאתם חווים, את העולם שאתם חושבים שאתם רואים. אך כדי לקחת בעלות, כדי לתבוע מחדש את הריבונות שלכם על השכל שלכם אתם צריכים לקבל כלים. הכלי הנכון יחסוך לכם שנים של התבוננות, שעות אין ספור של סבל, של כעס, של כאב ובלבול. כל התקדמות שכזו צריכה לבוא בתחילתה עם ההבנה שאינכם יודעים ואינכם מבינים, שום דבר ושום סיטואציה, עליכם להטיל ספק בהכל, כדי שתוכלו ללמוד מחדש כל מה שאתם צריכים לדעת בשביל להיות בשלווה ושלום. אתם לא תסתפקו לעולם בפחות מזה, כי זה הטבע שלכם, הטבע שלכם הוא שלווה ושמחה ושלום וכל הדברים הנהדרים שבאים איתם.
לפני שנים ארוכות, עת סיימתי את שירותי הצבאי, התפנה עבורי המרחב והחלטתי לצאת למסע לגילוי האמת, מאחר שהרגשתי שיש פער גדול בין העולם כפי שאני חווה אותו לבין משמעות העולם ב"מציאות המוסכמת". כשיצאתי למסע לא הגעתי עם הנחות יסוד לגבי איך אסיים אותו, אם הייתי מחליט מראש מה האמת, אז מה הטעם לחקור? האם אפשר לדעת את האמת מבלי להטיל בה ספק בתחילה? מכיוון שהרצון להגיע לשורש האמת בער בי, החלטתי שאני מתמסר למה שהחיפוש יביא עימו, כל האופציות היו לגיטימיות בעיניי, על אף ששיערתי שזה לא יסתיים כך, הייתי מוכן להתאסלם, להתנצר, לחזור בתשובה, לעבור למנזר בהודו, להתנזר ולהקדיש את חיי להתבוננות, הייתי מוכן לכפור בכל האמונות שלי, בכל מה שחשבתי על עצמי, בכל מה שהאמנתי בו, כולל להגיע למסקנה שאין שום דבר מעבר וכל מה שאמרו לי על עצמי הוא נכון. הייתי חייב להסיר את כל המשמעויות שנתתי לדברים בשביל שאוכל ללמוד מחדש על מי ומה אני, למה אני פה ומה מטרת חיי.
בסופו של דבר הגעתי לדרך שאני הולך בה שנים ארוכות, וגם שם, היו תקופות שהרגשתי שאני צריך להתרחק ממנה, כדי לראות דברים מנקודת מבט שונה לחלוטין, להסיר את המשמעות הקודמת שנתתי.
לשום דבר אין משמעות, זו נקודת התחלה טובה, למסך שמולכם, אין משמעות, וגם לא לחדר שאתם נמצאים בו, וגם לא לשפה שאתם דוברים, וגם לא למחשבות שלכם, וגם לא למגדר שלהם או לשם שלכם. אתם נתתם משמעות לכל הדברים האלו, אני אומר זאת שוב - אתם נתתם את כל המשמעות שיש לכם עבור כל הדברים האלו, והרבה מעבר לכך. סביר להניח שבבואכם לתת משמעות לכל דבר, לא עצרתם וקיימתם על זה התבוננות עמוקה, עוד נאמר לכם שיש דברים שזוהי המשמעות שלהם, ורק ההזויים, המוזרים, חולי הנפש, רואים את זה אחרת. הרבה מהמשמעויות שנתתם לדברים נעשו כשהייתם ילדים, כשהייתם במצב של "ספוג", הרבה מהם התקבלו כאמת בסיטואציות שונות שבהן לא יכולתם לעצור ולשאול את השאלות האלו, עכשיו אתם במקום אחר, חוקרים ולומדים כי נעניתם לקריאה לשוב הביתה, לתודעת המשיח, האחדות, לשלום ולשלווה שבתוככם.
פרק 10 - אין עולם
כל מה שאתם רואים, כל מה שאתם מרגישים, כל מה שראיתם בכל הזמנים ובכל המקומות, הוא אתם. כשאני מדבר על ה"אתם" הזה, אני מתכוון למשהו רחב הרבה יותר מהחוויה המיידית והיומיומית שלכם.
אתם, במובן הרחב, הוא כל מה שיש (עבורכם). אתם רבים, אבל אחד; חלק של הבריאה, המכיל את הכול בתוכו. האם אתם באמת יודעים שיש מציאות נפרדת מכם? הרי כל מה שמגיע להכרה שלכם, מגיע דרככם – הוא לא קיים בנפרד מכם.
אין עולם, אין עולם הנמצא מחוצה לכם ומתקיים בנפרד מכם. שיעור זה הועבר על ידי מאסטרים שונים בתרבויות שונות אינספור פעמים, ובכל זאת מעטים באמת תוהים על המשמעויות והדקויות שהוא טומן בחובו.
אין עולם שמחוצה לכם, אין עולם שאתם צריכים לתקן, יש רק את העולם שלכם – רק את מה שנחשפתם אליו. גם כשאתם מקשיבים לאחרים המספרים על עולמות שלכאורה זרים לכם, גם זה אינו קיים בנפרד מכם. זה אולי נשמע כמשחק לשוני או כאיזה "פאנץ' פילוסופי" ריק, אך זה רחוק מכך; המשמעות של זה מהותית להבנתכם את עצמכם, את תפקידכם ומקומכם בעולם, ולהבנת המציאות עצמה.
כל דבר שאי פעם קרה ואי פעם נחשפתם אליו לא קיים בנפרד מכם – הוא השתקפות שלכם, של היבט שלכם. הנפרדות היא זו שמביאה את כל הדברים החולים: האלימות, הכאב, הסבל, האונס והעוני, וכל דבר אחר שאינו אהבה, למודעותכם. עצם העובדה הזו מצביעה על כך שבתוככם מצויה אותה הנפרדות, המאפשרת לכם לחוות את הדבר הזה. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות, אלוהים לא מבין את העולם הזה שאתם רואים; הוא לא יכול להבין נפרדות, הוא לא יכול להבין משהו שאינו אהבה, כי זה מה שהוא תמיד היה ותמיד יהיה. ואין עוד מלבדו, ואין עוד לצדו, ואין עוד נפרד ממנו.
התפקיד של כל אחד ואחת מכם הוא לגאול את העולם. אין עולם אחר שצריך להיגאל, יש רק את העולם שלכם.
ההבנה שאין עולם אחר שיש לתקן, שאין עולם אחר שצריך לגאול, שאין עולם אחר הקיים בנפרד ממני, היא צעד חשוב בצמיחה ובהתפתחות התודעתית שלי כשליח של השלום. השלום של מי? השלום שלי, אין שלום אחר. כל מי שאני פוגש, כל מי שאני חושב עליו, כל מה שאני מדמיין, כל דבר שאני שומע – הכול אני. אין משהו אחר בנפרד ממני. לכן אני נוהג לומר: אין עולם.
התחלתי להשתמש במושג הזה כשהבנתי שגם דברים מטרידים מאוד, לכאורה, שקורים "מעבר לים" אינם קורים מעבר לים – הם קורים בתוכי. כל דבר שאני מודע לו קורה בשכל שלי, בתודעה שלי. הפיצול הזה, שאנו מבקשים לתקן, שוכן כאן, בפער המדומה שביני לבין האחר: אני מתחיל פה, הוא נגמר שם, אנחנו לא מחוברים ויכולים להתקיים בנפרד. אך אין דבר שאתם מודעים לו, שקיים למעשה עבורכם, בנפרד מכם.
הפיצול הזה שאני מדבר עליו הוא מקור כל הרוע לכאורה, וכל הסבל והכאב שכל אדם חווה אי פעם. התשתית של העולם שאנו חושבים שאנו רואים שוכנת בפער הזה. הפער הזה אינו קיים, אך אנו מאפשרים לו קיום בשכלנו. לקח לי הרבה מאוד שנים להבין זאת באופן מספיק מלא כדי שאוכל לשוחח על כך אתכם. אין עולם. אין משהו נפרד ממני שאני יכול להשפיע עליו. כל מה שאני רואה וכל מה שראיתי, כל מה שאני חווה וכל מה שחוויתי, כל מה שאני עושה וכל מה שעשיתי – וכל מה שנעשה על ידי כל אחד אחר אי פעם – כל המושגים שיש לי לגבי הדברים האלו הם רק המושגים שלי. אני לא רואה את ה”עולם”. יש רק את העולם שאני חווה, העולם שאני מקרין, התסריט שאני כותב וחווה כאילו מישהו או משהו אחר כתב אותו. אני ודאי יישות די פלאית אם אני מסוגל לעשות את כל זה, נכון? להיות כל כך טוב בזה שאפילו אני לא מודע לכך שאני עושה את זה, נכון? כן, חברים, כמוני כמוכם.
ככה זה "אלוהים הבן": נבראתי בצלמו כדמותו של הבורא האולטימטיבי, שהוא אחד אבל רבים, בו-זמנית.
הנפרדות שאתם מתבקשים לתקן איננה לעולם נפרדות של מישהו אחר – אין מישהו אחר. כל אחד מכם מתבקש לתקן את הנפרדות שלו, וכל אחד מכם הוא כל העולם. בן האלוהים גואל את עצמו, עצמו הוא כל מה שיש. יש יישות שחווה את כל העולמות האלה בו-זמנית, את כל נקודות המבט של כל הדברים החיים – זו היא האלוהים. זה המובן היחיד שבו אתם שונים ממנו, לא במהות אלא במגניטודה. בכל מובן אחר אתם זהים לו לחלוטין, כי אתם-הוא אלוהים בעצמו.
אנו נמצאים בתקופה קריטית עבור כל אחד ואחת מכם, נקראתם על ידי התבונה שבכם להתעורר, ולכן אתם פה. תפקידי הוא לגאול את עצמי, לתקן את העולם, אבל העולם היחיד שאוכל לתקן הוא העולם היחיד שקיים עבורי. עבורי, הוא כל מה שיש, כי כל מה שאני נחשף אליו לא קיים בנפרד ממני. אז עבורי אין שום דבר שנפרד ממני. במובן הזה אני הוא האלוהים, וכך גם אתם.
כל עוד אתם חווים את עצמכם כדבר נפרד, כל עוד שאתם מאמינים שאתם נתונים למרות של מישהו או משהו אחר, כל עוד אתם מרגישים חסרי כוח לגבי כל דבר – סימן שלא הבנתם את עצמכם. חוויתם כאב? סבל? אובדן? לא הבנתם את עצמכם. חוויתם פחד או סכנה? חוויתם כל דבר שאינו תחושת עוצמה חסרת גבולות, ביטחון מלא, שפע ללא גבול ובריאות איתנה? לא הבנתם את עצמכם. המסע שאתם עוברים הוא המסע לגילוי עצמי במובן הגבוה ביותר – המסע להבין שאתם-העצמכם הוא כל מה שיש, שאתם הבריאה עצמה, אתם הדרך.
שימו לב למילים שאני כותב. אולי שמעתם אותן בעבר ממישהו אחר. על פני האדמה הלכו כאלו שכבר אמרו דברים דומים, והשפעתם הייתה כה אדירה עד שהם מגיעים למודעותכם עד היום.
אבל שוב, במובן הגבוה של הדברים – דהיינו במובן האמיתי שלהם – אותם אנשים אינם נפרדים מכם; הם אתם. אילו הם לא היו אתם, לא הייתם יודעים על קיומם.
אין סוף אפשרויות נפרשות כעת מול עיניכם. מה אתם בוחרים להיות? מהו התפקיד שלכם? מי אתם? קבלו כל בחירה שתרצו, אך זכרו – אין זה משנה את טבענו במאום. אינכם יכולים להיות משהו אחר זולת "כל מה שיש". אין עולם או מציאות נפרדת מכם.
כל מחשבה, כל מילה, כל מעשה שלכם הוא בחירה בין שמיים וארץ, בין הנפרדות לכאורה לבין האחדות לאמיתה, בין גן העדן לבין הגיהינום. אם תאמינו שמשהו קיים בנפרד מכם, אולי תתפתו לחשוב שתוכלו לנהוג בו בדרך שאינה אהבה, אבל אתם יכולים לנהוג רק כלפי עצמכם. כל דבר שעשיתם או אמרתם או חשבתם אי פעם, עשיתם או אמרתם או חשבתם רק על עצמכם, כי אין משהו שהוא לא אתם. אין עולם שמלא בגופים נפרדים; יש רק אתכם. יש לכם אחריות מלאה על עולמכם. כפי שאתם נותנים, כך ניתן לכם.
המילים שנאמרו כאן עשויות להישמע או להרגיש רחוקות מאוד מהחוויה היומיומית שלכם. איני יכול להראות לכם מי אתם – עליכם לחוות זאת. אני יכול להצביע על כיוונים שונים שדורשים חקירה, ללמד אתכם על הדברים העומדים ביניכם לבין המודעות שלכם למי שאתם באמת – האמת אודותיכם.
פרק 11 - עבר-הווה-עתיד
לימדו אתכם שהעבר והעתיד ממשיים ואמיתיים, אך מעולם לא חוויתם אותם. האין זה מוזר כמה אמון אנו נותנים בדבר שכלל לא ניתן לחוות? הדברים שעליהם אני מדבר, אף שאינם חלק מן החוויה היומיומית של רובנו, מצויים בכם תמיד וזמינים לחוויה – והם אינם משתנים עקב המצב או הנסיבות, ולכן הם ממשיים.
כל מה שאי פעם חוויתם מתקיים בנקודה אחת ויחידה: ההווה. גם כשחשבתם על העבר או חוויתם את תוצאותיו כביכול, זה קרה בהווה. גם כשדמיינתם סיטואציה עתידית בבהירות רבה, הדבר התרחש בהווה. אין זמן מלבד ההווה. אנו נוטים להאמין שההווה הוא התוצאה של העבר, אך למעשה העבר הוא תוצאה של ההווה, ולא להיפך. כל דבר שאתם יכולים לדמיין, לחוות או לתפוס – קיים אך ורק בדבר היחיד שקיים: ההווה. אתם יוצרים את העבר שלכם בכל רגע ורגע, בהתאם לנקודת המבט שלכם ולמצב השכליות שלכם ברגע היחיד שקיים. אולי תסכימו שבמידה רבה אתם “זוכרים” או מפרשים את העבר בהתאם למצבים השכליים, הרגשיים והתודעתיים שלכם בהווה. סיטואציות שהיו מקבלות משמעות אחרת, ולכן נראות אחרת.
השימוש שלנו בזמן, והאופן שבו אנו מבינים אותו, מוטעים כל כך עד שההווה – הזמן היחיד שקיים – מרגיש כבעל השפעה מזערית על העבר והעתיד שלנו. העתיד נתפס כזמן בלתי מוגבל הנמשך לנצח, או לפחות עד המוות, שמגיע כביכול בזמן ובדרך לא צפויים; והעבר נראה כמו אינסוף התנסויות, חוויות, החלטות, מחשבות, מעשים וסיפורים שהצטברו עד כה. העבר נראה כה רחב וכה משפיע, עד שהוא כלל לא “עובר” דרך המודע שלכם אל ההווה, אלא עוקף אתכם וממשיך ישירות אל העתיד. כך אתם הופכים ל”אסירים” של העבר שלכם: כל המיון, הקִטלוג והתפיסות שכבר נקבעו, מכניסים את מה שהמודע שלכם קולט בהווה אל תבניות קיימות, וכך כובלים אתכם לעבר.
המקום שבו אתם נמצאים, הזוגיות שלכם, הילדים שלכם, המצב הגופני והשכלי שלכם – כולם כביכול כבר נקבעו, ועכשיו אתם במסלול ידוע מראש, שאינכם יכולים לעצבו בחופשיות. אולי תוכלו להשפיע אם כעת תיקחו אחריות, תקבלו החלטות ותעשו מעשים שיעצבו את ההווה של עוד דקה, יום, שנה או עשור קדימה – כלומר את העתיד שלכם. במובן זה מקובל להניח שההווה משפיע על העתיד, אך השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מהי התכלית שאני נותן לזמן?
הזמן יכול להיות הסוהר שלי, או שהוא יכול להיות כלי לשחרור עצמי – הכול תלוי בתפקיד שאעניק לו. התכלית הנכונה של הזמן היא לשחרר אותי ממנו, וזהו השימוש הנכון היחיד שיש לו. כמו שאמרתי פעמים רבות, אולי זה נשמע דיכוטומי, אין כאן “תחום אפור”: הזמן או שישמש כלי לשחרור שלי, או שיהפוך לאמצעי לכלוא אותי בתוך מציאות שאני יודע שאיני רוצה. התפיסות שהצגתי לגביו עשויות לסייע לכם להפוך את הזמן לדבר שמשרת אתכם, אולם בראש ובראשונה עלינו לשחרר את העולם מן המשמעויות שנתנו לו. אנחנו כל העת מניחים בהווה את מחשבות העבר שלנו עליו, ובכך “אוכפים” אותו. אנחנו עושים זאת באופן לא מודע, ולכן נדמה לנו כאילו גורם חיצוני כלשהו עושה זאת. ודאי הייתם בסיטואציות עם אנשים שונים שזוכרים את אותה סיטואציה בצורה שונה לחלוטין מכם – לא רק בהיבט של הפרשנות, אלא אפילו בסדר הזמנים: מה קרה קודם ומה הוביל למה. האם זה לא גורם לכם לגרד בראש ולשאול: איך זה יכול להיות? במיוחד כשמדובר באנשים אינטליגנטים, שאתם סומכים עליהם ועל כוונותיהם.
תמיד אפשר לראות דברים בדרך אחרת, ולהעניק להם משמעות שתשרת אתכם במקום לכבול אתכם. לעולם, ולכל מה שיש בו לכאורה, אין משמעות בפני עצמו; זהו חלק פונדמנטלי ממה שהוא: אין עולם חיצוני שאנו פועלים בו – כל ההתנסות שלנו מאז ומעולם הייתה אך ורק בתוך השכל שלנו, בזמן הווה.
פרק זה הוא הזמנה לזנוח את העבר וכל מה שהיה בו כביכול, כדי שתוכלו להשתמש בהווה בצורה בונה ונכונה, אשר בסופו של דבר תשחרר אתכם מהשפעות העבר ותיתן דרור לעתיד שלכם. הזהות העמוקה שלכם, זו שאליה אנו מכוונים, לעולם לא תימצא בעבר או בעתיד; אתם מי שאתם בתוככם עכשיו. הדבר הזה, ה”אתם” הזה, אינו משתנה ואינו כבול לדבר – לא להווה, לא לעתיד. כשתגלו את הממשות, את האמת הבלתי משתנה של מי ומה שאתם, העולם, כפי שאתם רואים וחווים אותו כעת, ישתנה ללא היכר.
פרק 12 - הממשות
אחד האתגרים הגדולים במסענו – אתגר המלווה את רוב הדברים שאנחנו מבקשים לפתור – הוא היחס ל"טעות", ל"עבר", למה שעשינו או למה שנעשה לנו, כאל דבר ממשי, כבעיה אמיתית שצריך לפתור. בספר הזה אני מרבה לדבר גם על ה"אגו" או העצמי המזויף, על אשליות, על תפיסה מוטעית ועל החושך על גווניו השונים.
מכאן עולה תפיסה נפוצה (פחות ביהדות ויותר בנצרות) שלפיה מתנהלת מעין מלחמה בין הטוב לרע, בין האור לחושך – קרב פנימי וחיצוני מתמשך שייגמר רק במוות או רק בניצחון החיים עליהם. גישות אלה מתמקדות במוות, ברוע, בחושך ובאשליות, כאילו היו משהו ממשי שצריך להילחם בו ולנצחו. המילים שאכתוב כעת מערערות את כל מה שהעולם סיפר לכם על עצמכם מאז ומתמיד. בדרכים שונות אני מזמין אתכם להתכחש לעולם, ומפרק היבטים שונים שלו כדי שתוכלו לראות בבירור מה באמת עומד בפניכם.
אנו לא מבינים מהי המציאות. כל השיפוט שלכם נשען על דבר שאינו ממשי, ולכן אינו אמיתי. הדברים נראים כה אמיתיים בגלל כוח התפיסה שלכם – כוח האמונה שהענקתם למה שאינכם באמת.
גם נקודה זו מרמזת יותר על העוצמה שלכם מאשר על חולשתכם: העוצמה טמונה ביכולת להאמין במשהו ולראותו כאמיתי לחלוטין; החולשה היא הטעות שבמיקוד מבטחכם בדבר שאינו אמיתי. מה אמיתי?
רק מה שאלוהים ברא. אלוהים לא ברא את העולם שאתם רואים – אתם יצרתם אותו. מה ממשי? רק מה שאלוהים ברא, רק מה שקיים מעבר לזמן; רק הדברים הנצחיים. הנצח אינו "זמן אינסופי" אלא דבר הנמצא מחוץ לזמן. מדויק יותר יהיה לומר: הזמן נמצא מחוץ לנצח.
אינכם צריכים להסכים עם מה שאני כותב. אתם מוזמנים להתנגד לזה, לומר שאני מדבר שטויות. בהמשך הספר אפרק צעד אחר צעד את היסודות האיתנים בשכלכם, הגורמים לכל הדברים האלה להיראות ממשיים.. אז התנגדו כעת, אך השאירו את הנושא פתוח והיו מוכנים לשים סימני שאלה.
כל מה שהוא חלק מהעולם הזה – כולל הזמן והמרחב עצמם – אינו ממשי. כל דבר שיכול למות אינו ממשי ואינו אמיתי. אפשר לומר שכל דבר שיכול למות, לא היה חי מלכתחילה. כך גם הגוף שלכם: הוא לא חי כשלעצמו, אין לו חיים בנפרד מהתודעה שלכם. ללא התודעה שלכם, הוא לא יותר מצמח שצריך להשקות או להנשים. מה כן אמיתי וממשי? אתם – לא הגוף שלכם, אלא מי שאתם באמת: תודעה נצחית המתגלמת כביכול בגוף (אם כי הגוף עצמו אינו מסוגל כלל להכיל את הישות הזו). אלו חלק ממראית העין של העולם. אין אובדן – המשמעות היא שכל הדברים החיים לא יכולים להיאבד.
חלק עיקרי מן ההתמודדות שלכם הוא התמודדות עם המחשבות, הרגשות, התפישות, העבר, האמונות, הגוף והעולם שאתם רואים. התפישה שלכם משתנה כל הזמן; מה שנראה לכם נכון פעם, ייתכן שהיום אינכם רואים כך עוד. מה שראיתם פעם בדרך מסוימת, היום נצפה אחרת. התפישה אינה עקבית, והעובדה הזו מצביעה על כך שגם היא אינה אמיתית. האמת לא משתנה ביחס לזמן או לתקופה.
זהו אחד האתגרים הגדולים בעולם של היום: “שדדו” מן האמת את משמעותה – לגישת העולם אין אמת אוניברסלית, יש “האמת שלי” ו“האמת שלך”, “האמת שלהם”, ויש גם מה שהיה אמיתי פעם או אמיתי היום. זהו מבוך אינסופי המכוון אותנו שוב ושוב למרכזו. אם אין אמת, אז אין בסיס לכלום. האמת שלך לא משנה, וגם האמת שלי לא משנה – כל אמת שהיא זמנית אינה משנה ואין לה משמעות.
אנו מבקשים להתעלות מעל העולם הזה כדי להגיע לשלום פנימי. על מנת לעשות כן, עלינו לשאוב את תכלית העולם הזה ואת תכלית התפישות שלנו מאמת אחת – אמת שלא אנחנו יצרנו, אמת נצחית ויציבה, שאפשר לתת בה אמון. מהי האמת? אין בכוחן של מילים להגיד לכם מהי. הן יכולות רק לכוון אתכם אל המקום שבו היא מצויה ולסייע לנו לראות את הדברים המסתירים אותה מעינינו. לכל אחד יש “האמת שלו” רק במובן הזה: לאדם יש אמת אחת שנמצאת בתוכו, והיא אותה אמת אצל כל אחד מאיתנו ואצל כל דבר חי בכל מקום, בכל יקום, בכל הבריאה. אני מתנצל על המילים הארוכות שנדמה שאינן מגיעות לפואנטה, אך אינני יכול להגיש לכם את האמת במלואה על מגש של כסף. אני יכול רק לתת לכם כלים לגלות את האור והכוח שבכם, כלים לנקות את מה שמסתיר אותו מעיניכם, ולכוון אתכם אל המקום שבו אני מצאתי אותה.
אמרו לנו שהעולם החיצוני אמיתי, ואילו העולם הפנימי שלנו שקרי ואינו קיים. האמת היא ההפך הגמור. אמרו לנו שהזמן אמיתי, שהעולם אמיתי – אך האמת היא ששניהם משתנים תדיר, ולכן אינם אמיתיים. אני לא אומר שתפסיקו לחוות אותם כש”תסיימו” את המסע שאליו יצאתם, אלא שתחוו אותם מנקודת מבט שונה לחלוטין.
האיש המואר רואה עולם משתנה, והוא נמצא כאן איתנו, אך הוא עצמו אינו חווה עוד שינוי. מרכז החוויה שלו נטוע עמוק בתוכו. הוא רואה את המציאות הזמנית מנקודת מבט אל-זמנית.
הוא חווה שלווה, שלום, שמחה וביטחון מלא – תמיד. אני יודע שזה נכון כי ביקרתי שם פעמים רבות, וכמוכם, יש עוד צעדים שעליי לעשות בטרם אוכל לעבור את מבחן השלווה המושלמת. אבל הלכו פה אנשים מוארים על פני האדמה. חלקם מוכרים בשמם, על אחרים אולי שמענו רק מעט. רבים מהם עדיין פה, וככל שהזמן עובר נוספים עוד ועוד אנשים כאלה. יום אחד, גם אתם תהיו ביניהם, וכך תשמשו לנו נקודת אור בוהקת – עדות לאמת, מראה לשמיים.
כשחוויתי את האתגרים הגדולים ביותר בחיי, עברתי דרכם כאילו היו ערפל. הם נראו לי כחומה בצורה, אבל כשלמדתי מספיק על מי ומה שאני, הבנתי שאותם דברים המרכיבים את “החומה” כלל אינם אמת, אינם ממשות, והם חדלו להוות עבורי מכשול.
כשאנו מתמודדים עם מכשול או אתגר גדול, עלינו להבין תחילה אילו אמונות ומחשבות יש לנו לגבי הדבר, שגרמו לו להיראות ממשי כל כך בעינינו. זהו תהליך פנימי של בירור המחשבות והתפיסות שלנו. קלפי הספר הזה עשויים לסייע לכם לראות את ההיבטים השונים של המכשול הזה, ולהאיר נקודות אור רבות שיוכלו לעזור לכם להתמודד עמו.
בנערותי חוויתי דחייה קשה ומתמשכת מבחורה שאהבתי מאוד. שנים ארוכות חיזרתי אחריה בלי הפסק והתפללתי בלילות שהיא תרצה להיות איתי ולאהוב אותי כפי שאני אוהב אותה. לא ציפתה לי אלא אכזבה. עם הזמן בניתי בתוכי אמונה חזקה שלפיה אינני מושך, אינני ראוי לאהבה, אינני רצוי ואין לי מה להציע. את כל אלה עטפתי בפחד אדיר מדחייה ודחפתי אותו עמוק לתוך תת-המודע שלי. שנים לאחר מכן ראיתי את עצמי כגבר לא מושך, לא אטרקטיבי, לא רלוונטי ולא רצוי. מיותר לציין כמה עגומה הייתה החוויה שלי עם נשים באותה תקופה, כגבר צעיר ומלא הורמונים. שום דבר לא הצליח, והכמיהה לזוגיות ולמיניות הלכה והתגברה.
ניסיתי הכול, ושום דבר לא עבד. חברים סביבי בילו ונהנו ממערכות יחסים ארוכות או קצרות, ואני נותרתי מבחוץ, מרגיש מחוץ ל"משחק". בשלב מסוים החלטתי שדי לי ואני רוצה שינוי. לא ניסיתי למצוא זוגיות על אף כל מה שאמרתי לעצמי, אלא התחלתי לברר את האמונות שלי. גיליתי שלא הייתה בעיה שלא אני יצרתי. הבנתי מדוע אנשים שראיתי כפחות מושכים ואטרקטיביים ממני הצליחו במקום שבו אני נכשלתי. כשאתה מאמין במשהו, אתה מחפש עוד ועוד הוכחות לכך שאתה צודק – גם אם היית מעדיף בעצם את ההפך. כשעברתי דרך מחסום הערפל של הבדידות, זה לא היה דרך “להצליח לעשות את הבלתי אפשרי”, אלא לשנות את הגדרות העצמי לגבי מה אפשרי ומה לא.
העניין של “הממשות” חיוני להצלחה שלכם, למקומות שאליהם אתם רוצים להגיע. עליכם להבין שיצוצו אתגרים רבים ופיתויים אדירים להאמין שאתם גוף. האמונה היא דבר המבקש לכפות את עצמו; זהו חלק מטבעה, והיא תחפש כל דרך להשאיר אתכם בתודעה של פחד ומוגבלות. לכן, עלינו לחפש את הממשות כל העת, למצוא את הבלתי-משתנה שבנו – זהו הדבר שיגאל אותנו באמת.
פרק 13 - הגוף
בספר בראשית נאמר - האדם נברא בצלם ובדמות האלוהים. אך לאלוהים אין צורה, ואין לו גוף; אין דבר שהוא לא.
אחת מהמשימות הגדולות ביותר שלנו, בבואנו להגיע לשלום פנימי ולהיזכר במי שאנחנו באמת, היא העיסוק בנושא הגוף. אמרנו כבר בדרכים שונות שהוא לא מי שאתם באמת, שמהותכם היא רוח, שכל או תודעה חסרת צורה וגבולות. אם כן, מהו הגוף? הוא חלק מן העולם הזה – העולם שממנו אנו מבקשים להתעורר. הגוף כשלעצמו אינו רע ואינו טוב, הוא אינו יפה או מכוער; אין לו כוחות “משלו”. אין שום דבר שיכול להגביל אותנו, למעט המגבלות ששמנו על עצמנו והשלכנו עליו.
התפישה הנכונה כלפי הגוף היא לראותו ככלי נפרד מאיתנו – כלי רכב, שליח פיזי שדרכו אנו יכולים לפעול ולהתקיים במציאות שיצרנו. כשלומדים להביט עליו נכונה ולהתייחס אליו בדרך הנכונה, אנו מסירים ממנו תפקידים רבים שאינם באמת שלו. הגוף לא מסוגל להגיד לנו איך להרגיש, מה לרצות או מהם יעדינו – הוא רק מבקש צרכים בסיסיים (אוויר, מים, מזון, מנוחה). מה שבאמת שוחק אותו הוא העול הפסיכולוגי והרגשי המגיע עם אי־המודעות למה שאנחנו באמת.
העיסוק בגוף הוא למעשה העיסוק במוות. כיצד תודעה נצחית וחסרת מגבלות יכולה להשוות את עצמה לדבר־מה שברירי וזמני, מבלי לפגוע במודעות לאיכויות וליכולות שלה ולהסתירן מעצמה? אתם לא מסוגלים לדמיין מוות שאינו המוות של הגוף. אך הגוף מעולם לא היה “חי” מבחינת עצמו – אין לו חיים משל עצמו; הוא אינו יודע מה לעשות ולאן ללכת ללא הנחיית השֵׂכל.
לגוף יש מנגנונים פנימיים שונים, המאפשרים לו להתחדש ולשמר את פעילותו. אפשר לראות בו רכב משוכלל, כלי־עזר שדרכו ניתן לפעול ולמלא את תפקידנו בעולם.
אולם קל להתפתות להאמין שהוא הרבה יותר ממה שהוא באמת. חלק מן הפיתוי נובע מכך שהגוף הוא מקור לכאב ולתענוג גם יחד – שני צדדים של אותו מטבע. אני מזמין אתכם להיזכר בכל חוויה רוחנית עמוקה ושלווה שהייתה לכם: תחושת השחרור מההזדהות עם הגוף ומגבלותיו מאפיינת חוויות כאלו, ולא במקרה. איננו “משחררים” את הגוף ואיננו “מתעלים” ממנו; הוא פשוט נשאר מאחור או משנה את צורתו. העולם עוסק בגוף ללא הפסק, ומתאמץ להגדיר אותנו דרכו, כי ללא הגוף לעולם הנפרדות אין משמעות.
האגו, אותו יציר דמיוני שאנו מתעוררים ממנו לטבע האמיתי שלנו, שוכן בגוף, ההתעוררות כוללת בתוכה "צעד אחורה" וגילוי עצמי עמוק – אתה תמיד היית הדבר שצופה בכל ההתרחשויות, בכל מה "שקורה", הגוף והמחשבות אודותיו, הן חלק מהשדה של האפשרויות המשתנות, ממנו אתה מתעורר.
באמצעות כאב או עונג, הגוף משמש ככלי שתפקידו להוכיח לך שאתה נמצא בתוכו, כלוא בתוכו, ושם גם – אורב לך המוות.
ההתעוררות מוכיחה לך שאתה לא יכול למות, בהמשך היא גם תוכיח לך שאתה גם לא יכול לסבול. אתה תלמד שאתה לא מוגבל על ידי הגוף, הוא אינו יכול להגדירך או לשנות את הטבע שלך במאומה.
בשלב זה, אתה גם תלמד לראות את אחים שלך מעבר לגוף שלהם, החששות שלהם כלפיו, הדברים העולם אומר עליו, מאבדים כל ערך.
פרק 14 - הזהות הבלתי משתנה
איפה שוכנת הזהות האמיתית שלכם? היא כנראה מאוד קרובה אליכם, אבל משום מה אתם חווים השתנות וחוסר יציבות כעצמכם. הזהות האמיתית מוסתרת בקפידה, אף שהיא נוכחת תמיד. כיצד ייתכן לא לחוות את עצמכם האמיתי? מה הייתם צריכים לעשות כדי שמה שהנכם יהיה מוסתר מכם? הייתם חייבים ליצור משהו אחר, שאינו מי שאתם, ולהזדהות דווקא עם הדבר הזה. ועם זאת, לא הצלחתם לשנות את מה שאתם באמת.
רובנו לעולם לא מבינים כמה אנרגיה עלינו להשקיע כדי לשמור על הדימוי העצמי הכוזב שלנו, ואילו מחירים אנו משלמים על כך. העייפות וההתשה שאנו חווים אינן נובעות מעשייה, אלא מהלחימה הפנימית המתמדת: אנו מנסים להגן ולשמור על מה שאיננו באמת רוצים, על מה שאיננו באמת, במקום לקבל את מה שאנחנו באמת. עירנות למה שאתם היא זו שיוצרת מנוחה, לא השינה. לכן אנו צריכים לישון — כדי להתחבר לרוח, לשחרר את השֵׂכֶל שלנו מההזדהות עם השקרי והזמני.
לא הגוף הוא שזקוק לשעות רבות של שינה, אלא השֵׂכֶל שעייף ומותש מכל מה שאנו מעמיסים עליו, מכל הסכסוך הפנימי המטלטל אותו. אנשים מוארים זקוקים לפחות שינה, כיוון שהאנרגיה של מה שהם באמת זורמת אליהם ללא הפרעות, והדבר הזה, אף שהוא עשוי להיראות חמקמק, נעוץ באין־סוף הנגיש אליהם ומחייה אותם.
אינכם יכולים "לברוא את עצמכם", כי נבראתם כבר. אינכם יכולים להוסיף לעצמכם דבר, כי העצמי שלכם כבר קיים ונברא כך שלעולם לא ישתנה. רק המודעות שלכם למה שאתם יכולה להשתנות. לכן לא מדובר במסע של יצירה, אלא במסע של גילוי עצמי.
רבים מאיתנו חוו זאת: מדיטציה עמוקה או רגע של השראה שהכניס אנרגיה רבה, ולאחר מכן הרגשנו נמרצים ומלאי חיים. כולנו גם הרגשנו עייפות משתלטת בעקבות אירוע שטלטל את עולמנו — מישהו שהעליב אותנו, אובדן, ריב או משהו אחר. הסיבות מגוונות, אך התוצאה דומה: עייפות וצורך במנוחה ובשינה. כמה פעמים אמרנו לעצמנו את אותם המשפטים שוב ושוב — משפטים המגבילים אותנו, אמונות שמנכיחות שוב ושוב את מה שאיננו באמת רוצים, הגדרות הפוגעות ביכולתנו לחוות שלום, ביטחון או שלווה. כל זה חייב לבוא גם עם חוסר מודעות להשפעת המילים, המחשבות והאמונות שלנו, כאילו אנו דבר נפרד והעולם שאנו חווים קיים בנפרד מאיתנו, ללא השפעתנו עליו — נתונים לחסדי הזמן והמזל בעולם אדיש, ואיננו מבינים שאנו אלה שעושים זאת.
למדו לראות את עצמכם מעבר לצורה, מעבר לכל דבר זמני. כל דבר המצביע על זמניותכם, ולא משנה באיזו צורה הוא מגיע, מבקש להסתיר מכם את האמת.
פרק 15 - הסליחה כמטרה
עולם הרוח והרחבת המודעות הוא אינסופי. יש המון פרקטיקות, שיטות, והמון עיסוק בטבע שמעל המציאות שלנו—חוצנים, מדריכים רוחניים, גלגולי חיים וכדומה. אני מזמין אתכם לראות את כל הדברים האלו כסיפור רקע, כתוספות שמלוות את המנה העיקרית, משלימות את ה"ביס" ועושות אותו עגול ושלם.
הסיפור העיקרי שלנו כאן הוא הסליחה. זה התפקיד שלנו. ללא הסליחה אין התקדמות לאף מקום—זה כמו “הכוח” בסאגת מלחמת הכוכבים: הסליחה היא הכלי המאפשר ל"מאסטר הג'דיי" להתחבר לכוח. המאסטר אינו רואה בכוח משהו חיצוני או נפרד ממנו; הוא עצמו עשוי מהכוח הזה, הוא וכל הדברים החיים.
הגענו לכאן, אל פני האדמה, במטרה לבצע תפקיד. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מיוחד, דרך ייחודית והיבטים ייחודיים, אך כולנו—ללא יוצא מן הכלל—היבטים של אותו הדבר, של אותו הכוח, של אותה תודעה בוראת ואינסופית שרבים מאיתנו קוראים לה “אלוהים”. אלוהים, ה"יש", “הבריאה”—כל אחד יבחר את השם הנכון לו. לא מדובר במשהו שהוא רק התשתית שממנה עשוי הכול; ההוויה הזו, “יהוה”, היא מודעת לעצמה. היא בראה חלקים בתוכה שהם היא עצמה. הבריאה בכללה מודעת לעצמה. אין מלבדה, אין שום דבר מחוצה לה; היא הכול, בכל היקומים, הזמנים, המרחבים והמציאויות השונות. החלוקה לדרגות ודברים נפרדים היא רק שלנו; יש טבע אחד, מציאות אחת, מרחב אחד אל-זמני ואינסופי, מודע לעצמו—האלוהים.
כמי שרואה את החיבור שבין הדברים, את השדה העדין הקיים בין כל העצמים ה"פיזיים" ומחברם יחדיו, קל לי לעיתים לראות את החיבור הקיים. אך אנו חווים את עצמנו כמשהו נפרד מה"יש" - כמו אדווה במים שחושבת שהיא נפרדת מן האוקיינוס, או גל של אור החושב שהוא נפרד מקרני השמש.
הסיבות לכך מקבלות הסברים שונים בפרקטיקות ובגישות שונות: יש שיגידו שזה ניסוי שבא לבדוק כמה רחוק נוכל להתרחק מעצמנו, יש שיכנו זאת "טעות". כך או כך, נראה שהניסוי הסתיים, והגיעה העת לטעות הזו להיתקן.
ההיפרדות המדומה של האדווה מהאוקיינוס, של חלק בבריאה מהבריאה עצמה, מעולם לא יכלה להיות ממשית. לאדווה אין משמעות או קיום בנפרד מהאוקיינוס. לחלק של הבריאה אין קיום או ממשות בנפרד מן ה"יש". חווייתנו את עצמנו כדבר נפרד מהכול הגיעה עם מחיר כבד, שאנו משלמים מאז “ראשית הזמן”. לא באמת, כי לא יכולנו באמת לחדול מלהיות חלק ממה שאנחנו בטבענו העמוק. הניסיון הזה הביא אותנו לתרדמת: אנו חולמים שאנו גוף נפרד, יצור שביר, פגיע וזמני, שנמצא בסכנה האורבת בכל פינה, בעל מחשבות ורצונות משלו, הנפרדים מה"יש". לא יכולנו לשנות את המציאות, אז כדי לאפשר את החלום הקולקטיבי שלנו, נרדמנו. האור של מה שאנחנו מעולם לא נעלם, אלא רק הוסתר מהמודעות שלנו.
יצרנו "אווטאר". דמות וירטואלית אם תרצו, והחוויה שלה ממשית עד כאב או עונג. יצרנו מערכת שלמה והסכמים משותפים כדי “להחזיק” את החלום הזה במודעות שלנו. יצרנו מנגנונים “פנימיים” ומנגנונים “חיצוניים”—התשתית המאפשרת לנו לחוות את הנפרדות: מנגנונים פיזיים, פסיכולוגיים, חברתיים, תרבותיים ומנגנוני שליטה שנראים כאילו הם שולטים בנו. עשינו זאת ביסודיות כה רבה, עד שהיה נדמה שלעולם לא נצא מהמצב התודעתי המוזר הזה. כתוב בספר בראשית ש“נפל האדם לתרדמה”, אך לא כתוב בשום מקום שהוא התעורר.
אדם מגיע לעולם הזה עם אמנזיה—הוא אינו זוכר מי הוא ומה הוא. פה, העולם מלמד אותו מה הוא אמור להיות—עליו ליצור “עצמי” בצורת גוף, בעל רצונות, מחשבות, צרכים, פחדים, חרדות, מחלות וסיוטים, ותחושת אימה הנובעת מדבר פשוט: אם באמת היינו גוף ואם העולם הזה היה המציאות—היינו מקבלים זאת בשלמות. העצים, הטבע, הציפורים והפילים, האריות—כולם שלמים לגמרי. הם חווים כאב ופחד כיצר הישרדותי, אך אינם שואלים “מי אני".
אתם, הקוראים או המאזינים למילים האלו, נמנים על קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שיש בהם קריאה פנימית כל כך חזקה, שאינם יכולים עוד לשקוע בתרדמת. אתם מרגישים שמשהו בסיפור שסיפרו לכם על עצמכם ועל העולם שגוי מיסודו. יש בכם מודעות בהירה דיה לדעת שגם הסיפורים שאתם מספרים לעצמכם אינם נכונים. יותר מכל, אתם מבקשים את מה שהוא שלכם מעצם היותכם: שלום ושלווה, שמחה, בריאות ושפע, אהבה וכל הדברים הטובים שבאים איתם.
יש דרכים רבות להגיע לאותו מקום. אני נושא את המסר שהכי מדבר אליי: הסליחה. על מה סולחים? אינכם מתבקשים לסלוח על משהו ממשי, אלא להחזיק במודעותכם בצורה כמה שיותר בהירה את התודעה שזהו חלום, ושזו אינה המציאות האולטימטיבית שלכם.
הסליחה היא הכלי, הדרך המהירה לחזרה למצב התודעתי האמיתי—למי שאתם באמת, לעצמי שלכם, לא זה שיצרתם בסביבה שגדלתם בה ושאתם (על פניו) חיים בה, אלא לעצמי האמיתי שבכם. אותו קול אוהב הלוחש לכם מילות אהבה ושלום, האור הפנימי הקורא לכם להתעורר ולשוב הביתה. הבית אינו מקום או זמן, אלא מודעות של מה שאתם באמת.
שום דבר אחר לא יספק אתכם לעולם. אין בעולם הזה שיצרנו דבר שמשתווה לרגע אחד של שלווה עמוקה, של נירוונה, של שלום מלא. רבים מכם יודעים על מה אני מדבר, ולאלו שלא—הרשו לי להתפלל עבורכם ולייחל שתחוו רגע כזה, התגלות כזו. אין מילים לתאר אותה, אך היא לא תשאיר בכם צל של ספק לגבי אמיתותה.
ה"יש" שברא אותנו מודע להירדמות שלנו. הוא יודע שאיננו בבית איתו, שהוא ילדיו (חלק בלתי נפרד ממנו) הישנים וחולמים חלום בלהות. הוא אינו מסוגל להבין את מה שאנו חולמים, כיוון שזה מנוגד לטבעו—לאהבה שהוא. לכן, ברגע שנרדמנו, הוא ברא “תודעת על” שתפקידה להיות אמונה על ההתעוררות שלנו: בת קול האלוהים, השכינה. היא המקשרת והמחברת. היא מבינה מה אנו רואים, מה אנו חולמים, ומה קורה כאן, אך בניגוד אלינו, אין זה מוליך אותה שולל. אלוהים יצר תכנית גאולה—לגאול אותנו מהסיוט הזה ולהחזיר אותנו הביתה. בנצח אין הוא ממתין, כי בנצח אנו כבר בבית. המציאות שאנו חווים אינה ממשית עבורו—ולכן אינה ממשית.
כדי להעיר אותנו לטבע שלנו, למציאות שלו, שהיא המציאות היחידה, הוא אינו יכול להעיר אותנו בניגוד לרצוננו, כי תהיה בכך פגיעה בחוקי הבריאה, שיש בה רצון חופשי. אלו מאיתנו שיבחרו להתעורר—יתעוררו, ואז יסייעו בתהליך ההתעוררות של כולם. אף אחד לא נשאר מאחור.
דמיינו שהילד שלכם חולם חלום בלהות, ואתם לצדו, מלטפים את ראשו באהבה. הוא שקוע עמוק בסיוט, והבעת פחד על פניו. אינכם יודעים מה הוא חולם, לכן יצרתם לו מדריכה אולטימטיבית בתוך החלום, שתלחש לו מילים של אהבה, שתלמד אותו מחדש מי הוא ותחזיק עבורו את הזיכרון החי של מה שהוא באמת.
כדי להתעורר בשלום ושלווה, לא תטלטלו את הילד בפתאומיות, זה עלול לפגוע בשכל שלו. במקום זה, תדריכו אותו, באמצעות המדריכה האישית שלו, בעדינות ובסבלנות אין-קץ, לחלומות טובים יותר, שיש בהם שלווה, שמחה ושלום. החלום יתבהר עוד ועוד, עד אשר ידמה מאוד למציאות שאליה הילד יתעורר, ואז תאספו אותו אליכם ותחזירו את המודעות שלו לבית השלום, האור והשמחה שבו אתם שוכנים.
כדי שהילד שלכם יוכל להתעורר, עליו קודם ללמוד שהוא יצר את חלום הביעותים הזה, שהוא היוצר של כל העולמות והחוויות שנראו בו. אחר כך הוא יצטרך להבין שכל הדברים שהיו בחלום לא שינו דבר, לא פגעו במהותו האמיתית ולו בקלות שבקלות. הילד שלכם, שיודע עמוק בתוכו שהוא עשה משהו שהוא כה מנוגד למציאות ולמי שהוא באמת, מרגיש אשמה עמוקה ומוחצת על מה שעשה, כי הוא מאמין שהוא התנגד לרצונכם, ועשה נזק בלתי הפיך. הוא יצטרך ללמוד שהוא בעצם לא עשה דבר, ולא שינה דבר, ויצטרך לסלוח לעצמו.
כשאתם מתעוררים בבוקר מסיוט, אינכם מפקפקים בכך שיצרתם אותו, ארוך וקשה וכואב ככל שיהיה. לא משנה מה חלמתם, כמה היה מורכב, אתם זוכרים שזה הייתם אתם. יקיריי, ברגע זה ממש, אתם מצויים בתוך חלום. בואו נתחבר יחדיו ונתעורר. סלחו לעצמכם על מה שעשיתם, סלחו לאחר על מה שעשה לכם, אפילו אם זה נורא, משום שאין בעולם הזה שיצרנו שום כוח לשנות את מי שאנחנו באמת. החירות של בן האלוהים—ששמו האחר הוא אתם—אינה כפופה למרותו של העולם הזה.
הסליחה מתבהרת ברגעי הערות, שבהם אתם מזהים את הטבע האמיתי שלכם, אתם מודעים לכך שכל זה היה חלום, ושאתם אפילו לא נמצאים בתוכו, אלא צופים בו ממרחק בטוח. אתם מבינים ברגע הזה, שיש בו קדושה של הטבע האמיתי שלכם, ולא אתם ולא אף אדם אשמים במה שקרה בחלום, יש שם למידה והבנה שלא השתנתם, שאף אחד לא השתנה, החלום לא מגדיר את החולם.
אנשים שמתעוררים לטבע שלהם נוהגים בעדינות, חמלה, סליחה ומביאים איתם שקט ורצון עז להשפיע לטובה, לא כדי להשיג משהו, אלא כי זה, כך הם מגלים, מי שהם באמת.
אני מזמין אתכם למסע משותף, המסע האחרון שנצא אליו: המסע אל השלום. כאשר אנו מתמודדים עם חלום או סיוט בחיינו, נוכל להשתמש בו כהזדמנות ללמידה וצמיחה. זה הזמן לזהות את ה"פתחים" או ההזדמנויות המאפשרים לנו לעבור מחלום בלהות לחלום אוהב. עלינו לחקור דרכים שונות שבהן נוכל להפוך את החוויה הקשה למשהו שאפשר לנהל או להשיג ממנו תובנות עמוקות יותר.
כשאתם סולחים לעצמכם על מה שקרה בחלום, אתם לא סולחים למשהו אמיתי שקרה, הטבע שלכם, המציאות, נשארת בלתי משתנה. הסליחה היא אמצעי להשתחרר מהשיפוט, מהכאב, מהפחד, מהספק, כי היא מחזירה את המודעות שלכם חזרה למקורה.
הסליחה דורשת מחויבות ותרגול, שוב ושוב ושוב, אך בכל פעם שאתם עושים צעד לכיוונה, אתם משחררים עוד ועוד את האשליות מהאחיזה בשכל שלכם, הנכם כפי שתמיד הייתם, הסליחה מתקנת את השכל, את החשיבה, זו היד המצביע אל השמש. וגם הסליחה, היא אשליה, כי ברגעי הערות שאתם חוווים אתם מבינים שלא היה באמת על מה לסלוח. בניגוד לאשליות אחרות, היא מבקשת לשחרר אתכם. לכן היא מטרה בפני עצמה, עד שלא תזדקקו לה יותר.
פרק 16 - התפקיד
למה אני בעולם הזה? למה אתם פה? מה התכלית של הקיום שלכם פה? שאלתם את עצמכם את השאלות האלו? יש לא מעט אנשים שיגידו שכן, רובם הגדול יאמרו שלא, או ייתנו תשובה מעורפלת.
לכל אחד מאיתנו יש תפקיד מיוחד בגאולה. במילים אחרות – לכל אחד מאיתנו יש את התפקיד הייחודי שלו כדי להביא לעצמו שלום פנימי, ובכך להביא שלום לעולם כולו. כי העולם כולו יגיע לשלום רק אחרי שכל אחד ימצא את השלום הפנימי שלו. איך להגיע לשלום? איך להפיץ את המסר הזה? איך לעורר את השמחה הזו? זו כבר היצירתיות שלכם. המילים הרבות והגדולות המופיעות בספר הזה אין להן משמעות גדולה יותר מחיוך אדיב ומלא הבנה שמחמם בבוקר את הלב לאדם זר; אין ערך רב יותר מסיוע לאדם הזקוק לעזרתכם בשעת משבר. יש אלפי דרכים שונות, ואנשים רבים מקדישים את חייהם לעשיית טוב, וכל הדרכים נכונות. אני משתמש שוב ושוב בביטוי "שלום פנימי," אך פתאום מדבר גם על איזשהו תפקיד שיש לכם בעולם, כאילו מחוצה לכם; אבל, כפי שנאמר כאן שוב ושוב, אין עולם מלבד העולם שלכם, וכל מה שאתם רואים וחווים הוא השתקפות של העולם הפנימי שלכם. כשאני מסייע לאדם, כשאני משמח אדם – אני למעשה מסייע לעצמי ומשמח את עצמי. אין "מישהו אחר" לעשות לו את זה.
התפקיד הוא מה שמבדיל בין האדם המבקש שלום לבין האדם המחפש מפלט זמני, רק כדי לחזור מאוחר יותר אל הכאוס. אלו המבקשים שלום באמת מבינים שעליהם להקדיש לעניין את כל ישותם. התפקיד מעניק תחושת מטרה וחזון ברור, והוא זה שמנחה את צעדיכם. במובן הזה, הוא עצמו מביא את השלום שאתם מבקשים.
שאלו בכנות: מה התפקיד שלי בעולם? שאלו כך בכל סיטואציה הדורשת זאת: מה התפקיד שלי פה?
התפקיד עוזר לכם לבחור את הדברים הנכונים לעצמכם ולסביבה שלכם. הוא משמר אתכם מפני פיתויים לבחור בדרכים אחרות – אולי מושכות מאוד – אך שאינן תורמות למילוי התכלית שלשמה הגעתם לעולם. התפקיד מעניק לכם משמעות ותחושת ערך, משום שהוא אינו "עבור עצמי" במובן הצר, אלא במובן הרחב ביותר. יש לכם נטיות ייחודיות, יכולות שכליות ייחודיות, גדלתם בתרבות, במשפחה ובסביבה מסוימת, צברתם ניסיון, יצירתיות וחוויות חיים הייחודיים רק לכם. כל מה שעברתם עד כה, כל האתגרים והקשיים שחוויתם, הכינו אתכם לרגע הזה – הרגע שבו אתם לוקחים את כל הדברים הללו ומשתמשים בהם לטובה, באור הנכון, האור שיכול להביא לכולנו שלום.
בלעדיכם איני יכול להזיז גרגר אבק ממקומו, וכל הכוח שיש לי נובע אך ורק מן השותפות איתכם. אני לא סתם "חופר" לכם. אנו זקוקים לכך שתקבלו החלטה ותהיו נאמנים לה – החליטו לבצע את התפקיד שניתן לכם, בהתאם לכל המאפיינים הייחודיים שלכם. אם אתם לא בטוחים מה התפקיד שלכם – שאלו, והישארו ערניים לתשובה שתגיע.
פרק 17 - הלפיד הניצת
מגיע רגע בחייו של כל אדם המחפש את השלום שבו הלפיד הפנימי ניצת. זהו רגע של התעוררות, שלעתים מגיע דווקא במקומות של כאב וסבל. לעיתים אנו כה מזוהים עם החושך, עד שאנו מגיעים לחוויית לחץ כה גדולה שאיננו יכולים עוד להזדהות איתו; התודעה שלנו מחפשת משהו אחר, פונה פנימה, מביטה מעבר לחושך, מעבר לפחד והאימה, וברגע הזה ניצת בנו הלפיד.
ההצתה של הלפיד היא הצתתו של אור המודעות שלכם והקריאה לכוח שיבוא ויאיר את הדרך. בתוך השממה החשוכה מתגלה לפתע אור גדול, המאיר את דרככם, מראה לכם שיש דרך אחרת. הלפיד הניצת יכול לאפשר לכם להתבונן בעיניים פקוחות ומאירות בכל פחד, כאב, סבל או אימה שאתם פוגשים.
בתוככם יש את העצמי שלכם, שאלוהים ברא בצלמו כדמותו – זהו העצמי המשותף של בני האדם. הביטו בידו האיתנה האוחזת בלפיד בעוצמה; אף רוח סערה לא תוכל לו. הביטו בעיניו מלאות הנחישות, המודעות לניסיון הרב, ולכוח שהוא מביא עמו – כוח המשתרע מעבר לו ומגיע עד לנצח. זכרו – הוא כבר עשה את המסע הזה והגיע הביתה. מתוך אהבתו אליכם, הוא לא ינטוש אתכם לעולם. הוא מכיר את כל הדרכים ואת כל הפניות הנסתרות, אחזו בידו בשמחה של ילד האוחז בידיו של אח בוגר שכבר יודע את הדרך; הישענו עליו בהכרת תודה, ותנו לו לתמוך בכם בדרככם. האור הגדול מעבר לפינה.
אני זוכר רגע, לפני מספר שנים, שבו עלה בשׂכּלי דימוי מפחיד מאוד שלי, היבט חשוך בתוכי שעלה אל המודעות. בשנייה הראשונה נבהלתי, ביקשתי להסיט את מבטי מהדבר המפחיד והנורא הזה – דבר שהיכה את ליבי באימה, מהסוג שאנו מבקשים להסתיר ולא להביט בה לעולם. באותה הרגע, ממש הרף עין לאחר שעלה בי הדימוי הזה, נדלק בתוכי אור גדול. הוא לא הגיע ממני, אלא ממקום עמוק בתוכי; האור הזה יכל לדימוי המפחיד, גבר על האפלה, שהסתלקה בשנייה. הלפיד ניצת בתוכי, והחושך לא יכל לו.
בתוך כל אחד ואחת מכם האור הזה קיים. הזמינו אותו לבוא אליכם כשאתם מביטים ברוע ובאימה, וראו את חוסר הממשות והמשמעות שלהם. כל מקום אפל יואר, דבר לא יישאר מאחור. זה הרצון המשותף שלנו, וכך יהיה.